שהפסנתרן טוב יותר, הוא מנגן חזק יותר, ולא ניתן לשמוע את כלי הקשת. רציתי לשמוע את הכל לשם שינוי, והשגתי את זה". החירויות הבלתי מתפשרות ששנברג לקח לעצמו בעבודה על המקור הן ניכרות, ועם זאת, היצירה המקורית נותרה בעינה באופן כמעט דוגמטי, מבחינת הטקסט המוזיקלי. החידוש הוא באינטרפרטציה של העומק המוזיקלי אשר "לפתע מפרה את המתינות של המוזיקה הקאמרית", לדבריו של המנצח והמוזיקולוג פיטר גולק. השיח שברהמס ייעד לארבעה מוזיקאים מועבר כעת לתזמורת גדולה עם כלי הקשה, ועדיין, כוונתו של שנברג היא "לדבוק בסגנונו של ברהמס ולא להרחיק מעבר למה שהיה עושה בעצמו, אילו היה חי כיום". תרזה מקסנדר, מרכז ארנולד שנברג, וינה
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5