65 שמבין עניין, אולי אתה יכול לבדוק את זה רגע?" "בהחלט", השבתי אך בלבי רציתי לומר לה: אם אבי היה עומד כאן אתנו היה אומר לך שפנית לאדם הלא נכון, בעל שתי ידיים שמאליות שאינו יודע לתקן דבר והכל נשמט לו מהידיים. כדי לנסות לתקן היה עלי להשיל את נעלַי שכן הייתי צריך לעלות על הספה. גולדה הגישה לי את הווילון שנשמט ולהפתעתי כי רבה הצלחתי להתקין את הווילון במקומו הנכון בלי שיישמט שוב. "עכשיו נקרא את המברק", אמרה. הוצאתי את המעטפה מכיסי, גולדה הרכיבה על אפה משקפיים, פרשה את המברק על השולחן הקטן שמול הספה והחלה לקרוא. "מה, הרמן השתגע? מה הוא חושב שאני יכולה לעשות באמצע הלילה? אבל טוב, אני אשיב לו משהו, רק רגע!" היא חיפשה כלי כתיבה ולא מצאה כזה בקרבת מקום. היא פנתה לחדר השינה ומשם הביאה קצה עפרון קטן ולא מחודד והחלה לכתוב. להפתעתי, היה זה עפרון מהסוג הישן שנקרא אז , שמדי פעם יש להרטיב את קצהו ברוק כדי להמשיך לכתוב. היה נראה Copy בשם עיפרון לי שהיא כותבת בקושי רב, כתב ילדותי ומעוגל, את שורות התשובה כתבה בקצה המברק שהבאתי. ראיתי ניירות כתיבה של המלון מונחים בהידור על שולחן כתיבה מתחת למראה ואמרתי לה שאביא לה נייר משם. "אין צורך יש מספיק מקום בדף שהבאת", אמרה. תשובתה היתה קצרה ועניינית: העניין אכן חמור אבל אין מה לעשות עכשיו בשעות הלילה. דבֵּר אתי בבוקר ונגבש קו פעולה. נוכל אולי לשוחח עם חברי קונגרס וסנטורים מידידינו. הם יספרו לעיתונות, אנחנו לא צריכים להסתבך עם הנשיא במישרין. וחתמה "גולדה". שאלתי אותה אם יש לשלוח את תשובתה כעת והיא השיבה שהאמת היא שאפשר לשלוח גם בבוקר, אבל במקרה כזה השגריר הרמן ייעלב. היא מצטערת להטריח אותי אבל לפעמים צריך להתחשב ברגישויות של אנשים שאתה עובד אתם. באותה דקה הבנתי לצערי כי לקונצרט של דיזי גילספי כבר לא אגיע. מאוחר מדי. היא ליוותה אותי לדלת, לקחה תפוח ואגס משולחן האוכל, דחפה אותם לידי ואמרה: "אני באמת מצטערת שאתה צריך שוב לחזור לקונסוליה, אל תשכח! דרישת שלום חמה ממני לסבתא! אל תהסס לבקש ממני אם אתה צריך משהו. אני נשארת כאן עד סוף העצרת!" היא לחצה את ידי בחום והמתינה עד למעלית.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5