64 נהדרת! איך הבריאות שלה? תמסור לה ממני שלעולם לא אשכח כיצד התייחסה אלי ואל שאר החברים והחברות. אז מה אתה לומד בדיוק?" בכל עת שהותי שם לא הפסיקה גולדה לעשן. היא הציתה סיגריה בסיגריה, חפיסות סיגריות מסוג "סופרפיין" היו פזורות בכל מקום בחדר האורחים שהדיף ריח כבד של סיגריות וירג'יניה. סיפרתי לה על לימודַי ואז התעניינה אם השכר שאנו מקבלים בקונסוליה מספיק לצרכינו. דפיקה בדלת הצילה אותי ממטר שאלותיה. המלצר הגיע כשהוא דוחף עגלת יד מוזהבת ועליה הזמנתה של גולדה, כל מנה מכוסה במפית רחבה מבד לבן. הוא סידר את המנות על השולחן הצופה אל הפארק וביקש מגולדה לחתום על ההזמנה. "רק רגע", אמרה שרת החוץ, "לא הבאת לו שתייה! מה אתה רוצה לשתות?" פנתה אלי. "אין צורך הרי הזמנְת לי תה", נפלטה אוטומטית התשובה הפולנית מגרוני. "תה זה תה ושתייה קרה זה שתייה קרה. נו, תתחיל לאכול, ואני אבקש ממנו להביא לך בקבוק קוקה קולה''. המלצר יצא מדירתה וגולדה התיישבה מצדו האחר של השולחן. היא דיברה עברית בסיסית במבטא אמריקאי ברור, וכל העת עישנה סיגריות וירג'יניה מחפיסות רבות שהיו מונחות במקומות שונים בחדר, על הספה, על השולחן, בפינת המטבח וגם על אדן החלון. דאגתה האימהית נעמה לי. חייתי בניו יורק תקופה ארוכה ללא ארוחות מסודרות, להוציא "Essex House" ארוחות הצדקה של אבו ג'ורג' במסעדת "מכּה", והנה כאן, במלון הפאר אני זוכה סוף סוף לארוחה מסודרת פחות או יותר. ולולא עינה הבולשת של האשה המבוגרת מולי הייתי אפילו נהנה מההפקר שנפל בחלקי. לאחר שהמלצר הביא את השתייה הקרה, לאחר שחתמה על ההזמנה ווידאה שסיימתי את הארוחה המאולתרת, סברתי שזה הרגע הנכון להציע לשרת החוץ לקרוא את המברק שהבאתי עמי. הצצתי בחטף בשעון, השעה היתה קרובה לחצות. ידעתי שעמיתי בוושינגטון מצפה לתשובתה. "מה דעתך לקרוא עכשיו את המברק?" שאלתי. "רק רגע אחד. אם הנכד של הגברת פת נמצא כאן, אני חייבת לשאול אותך משהו ואתה יכול בהחלט לסרב", אמרה. "כן, במה העניין?" השבתי. "כבר כמה ימים שאני מנסה לתקן את הווילון הזה", והצביעה על וילון שמוט על אדן החלון. "קראתי לאנשי המלון וכל פעם הם אומרים שהם תיקנו וזה נופל שוב. אתה נראה לי בחור
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5