63 וכיריים חשמליים. בסטנדרטים של שנות השישים זו היתה דירה נאה אך לא מנקרת עיניים. עמדתי בפינת חדר הכניסה וגולדה ציוותה עלי לשבת באחת הספות. "הבאתי כאן מברק בהול שנשלח אליך מהשגריר הרמן בוושינגטון", ניסיתי לומר, וגולדה השיבה מיד: בהול שְמָהוּל, כל דבר יכול לחכות! קודם כל אני רוצה לדעת: תשתה תה? או שמא אתה רעב ונזמין משהו משירות החדרים כאן? אמור לי את האמת! אתה סטודנט כאן? מהיכן אתה בארץ? הייתי נבוך מול זרם השאלות ובאמת הייתי מאוד רעב. הבטן קירקרה משום שלא הספקתי לאכול לפני שנקראתי לבוא לקונסוליה. "לא זה בסדר", אמרתי. וגולדה השיבה: "איזו מין תשובה זו? מה בסדר? להיות רעב זה בסדר?" "אני לא רעב", שיקרתי. Club Sandwich "רק רגע!" השיבה שרת החוץ. היא הרימה טלפון והזמינה משירות החדרים וכוס תה. שוב הייתי נבוך. אבל גולדה המשיכה הלאה: "נו, ספר לי קצת על עצמך! מה אתה עושה כאן בניו יורק ומאיפה אתה בארץ?" סיפרתי לה ואז שאלה: "מתי המשפחה הגיעה ארצה?" "אולי את מכירה את המשפחה", השבתי, "משפחת אמי הגיעה ארצה בעלייה השנייה, סבתי היא הגברת חיה פת, בעלת הקפה והמאפייה ברחוב הרב קוק פינת רחוב הנביאים". "הגברת פת היא הסבתא שלך ואתה לא אומר לי מלה? איזה מין דבר זה? הרי אנחנו כמעט משפחה! הגברת פת ואני ידידות טובות מהרבה שנים! היא עזרה לי הרבה. כמה פעמים שתיתי שם קפה ואכלתי מה שאכלתי, בעיקר את העוגות המצוינות שלכם. והיא תמיד דאגה, לא תמיד ביקשה כסף, אמרה לי 'בהזדמנות אחרת'. היא ממש הצילה אותי מרעב ואני לא מגזימה! הקפה שלכם היה מתחת לבניין ארגון 'ההגנה' והמפלגה שלנו. מה אתה אומר? הקפה שלכם היה כמו הבית שלי! ועכשיו הנכד שלה עומד כאן מבויש, לא אומר מלה, רק משהו על איזה מברק בהול מהרמן! נו, רק רגע אחד!" היא פנתה שוב לטלפון, טילפנה אל שירות החדרים וביקשה לזרז את הזמנתה, ואז ביקשה מהמשוחח עמה בעברו האחר של הקו להמתין, "רגע, אולי זה לא מספיק מה שהזמנתי? אולי אני אזמין לך גם מרק עוף? הם עושים כאן מרק מצוין!" "לא, תודה רבה. גם מה שהזמנת הוא יותר מדי. אכלתי רק לפני שעתיים", שיקרתי שוב. והיא הזמינה גם מרק עוף למרות מחאותַי. היא התיישבה על הספה שמולי והמשיכה במתקפת השאלות: "מה שלום סבתא? תמסור לה ממני דרישת שלום חמה חמה. איזו אשה
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5