13 ראוול הכריז שיצירה זו אינה אמורה להיות "עמוקה" אלא "מבדרת" כיצירות מוצרט וסןסנס. היסודות הבאסקיים ישנם, ואליהם הצטרפו האלמנטים הג'אזיים שקנה בניכר. גם הרומן של ראוול עם הניכר היה סוער. לטוב! בסוף שנות העשרים העניק לו העולם את הכיבודים שדחה הוא בארצו: דוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד וכמה דיפלומות אירופיות. מסעו ערים בארבעה חודשים) 25( בצפון אמריקה היה אופורי. אהדתו לבלוז ולג'אז נודעה לאמריקנים עוד טרם בואו, והם פרשׂׂו לפניו שטיח אדום. הוא נסע לשמוע ג'אז בניו אורלינס ובלוז במועדוני הארלם... בליווי ג'ורג' גרשווין. כך נטמעו הבלוז והג'אז בשני הקונצ'רטי לפסנתר שהלחין אחרי שובו, הקונצרטו "האפל" ליד שמאל והקונצ'רטו "הצוהל" דהיום. בתחילה חשב ראוול לנגן את תפקיד הסולו בעצמו ולנצח על התזמורת מן המקלדת, כמו מאסטרו גריילסאמר היום, אך לבסוף השתכנע למוסרו לידי מרגֶֶריט לונג, פסנתרניתו החביבה ואלמנת אחד ממוּּנְְצְְחֵֵי "קבר קופרן". הרכב התזמורת עשיר, והוא כולל מלבד כלי קשת וכלי הנשיפה הרגילים גם פיקולו, קרן אנגלית, נבל, טימפני, תוף צבאי, תוף באס וטם-טם, מצילתיים, משולש, תיבת עץ ושוט. הוא מיזוג ייחודי בין צלילי הפרק הראשון נעוריו האיבריים של ראוול לבלוז שהתאהב בו זה עתה: הצלפת שוט ומכת תוף משחררות מנגינה אנרגטית שפוצחים בה הפסנתר ורוב כלי התזמורת, כשנער קטון (הפיקולו) נוהג בם. אחרי שהכול מכורים לקצב, הקרן האנגלית שואלת, תוך האטה, "בעצם, על מה המהומה?" ומעניקה לפסנתר הזדמנות לומר אמירה אנדלוסית מהורהרת. זו אינה מתארכת, כי ביוזמת כלי נשיפה גבוהי-מנעד מתבסס לו בלוז עתיר סינקופות ומעברים בין מז'ור למינור. ״Rhapsody in Blue״כנושא שני צצה מחווה לשל גרשווין, בכיכוב פריטות נבל עדינות, צרחות חריפות של כלי הנשיפה והמיית גלי ים שמפיקים קלידי הפסנתר. מקטע הפיתוח מציע מודוסים מתחלפים, קטע מיסטי בנבל ובכלי הקשת, ואז הבלוז חוזר והסולן מאלתר. אקורדים צורמניים של כלי הנשיפה והלמות מצילתיים מביאים את הפרק לידי סיום נמרץ. והוא – כצפוי ABA ערוך במבנה הפרק השני - שונה בתכלית מן הפרק הקודם: הוא זך, שליו ומלא ערגה. כשהתפעלה הפסנתרנית לונג באוזני ראוול מזרימתה חסרת המאמץ של המנגינה הפותחת, השיב לה ראוול: "אוי, הזרימה, הזרימה! איך עבדתי עליה תיבה אחרי תיבה! כמעט והרגה אותי!" את הנושא הראשון מזמרות ידי הפסנתרן בלבד – יד ימין את המנגינה ושני 6/8- ויד שמאל את הליווי ב 3/4 במשקל קהלים מקשיבים בכשף: יושבי האולם ונגני ּני" �ֶּ התזמורת. או אז, תוך כדי הנוקטורן ה"שוֹֹפ הזה, החליל משמיע קול ומציג לתזמורת נושא שני, מתוח וכואב מן הראשון ומעוטר בהרמוניות דיסוננטיות של הפסנתר, הנשפנים והקשתנים. משמגיע נושא ב' לשיא, נושא א' חוזר, הפעם בניסוח חדש מפי הקרן האנגלית. ידי הפסנתרן, שהתרגלו בינתיים לטייל על הקלידים, מלווים כמלטפים את שירת האהבה הזאת, עד שהיא מציפה את כל התזמורת. בטרמולו פעמוני, הנשמע כצלילי גמלאן באלינזי, הפסנתר חותם. מהומה שמחוללים נשפני המתכת והתוף הצבאי והמסיים ואת ידי הפרק השלישימזניקה את הפסנתרן למרוצה קדחתנית. זו מלווה בצוויחות דיסוננטיות מזדמנות של הפיקולו ושל כלי הנשיפה של מתכת, בפיציקטי של הקשתנים, בהלקאת השוט השנייה בקונצרט ובאמירות ספורדיות של כלים שונים, כלי כלי, בתורו. המעברים המודאליים המפתיעים, מהירויות האצבוּּע המסחררות ומכת הסיום של תוף הדוּּד אינם יכולים להותיר את הקהל אדיש. * קונצ'רטו ליד שמאל, בהזמנת הפסנתרן פול ויטגנשטיין, אחיו הבוגר של הפילוסוף, שאיבד את יד ימינו במלחמת העולם הראשונה.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5