11 הבלגי "סער וצליל", אנסמבל ״אטם״ הרומני, אנסמבל ״לוסילין״ הלוקסמבורגי ואנסמבל מוסקבה למוזיקה בת-זמננו. יצירותיו יוצאות ) ובמרכז IMI לאור במכון למוזיקה ישראלית ( .)IMC למוזיקה ישראלית ( הוא ניצח על הפילהרמונית הישראלית, תזמורת הקונצרט-פראיין הווינאית, פילהרמונית העיר בּּוֹֹטוֹֹשָָן שברומניה, הסימפונית ירושלים, הקאמרטה הישראלית ירושלים, הקאמרית הישראלית, הסימפונית חיפה, הסימפונית אשדוד, תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, סימפונט רעננה, תזמורת האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים והאנסמבלים "מיתר" ו"זמרי מורן". לרבים מגופי המוזיקה האלה כתב עיבודים. בנוסף לפעילותו בתחום המוזיקה הקונצרטנטית, ניצח זיו קוז'וקרו על הקלטות רבות בשדה המוזיקה הפופולרית ושיתף פעולה כמעבד, כמפיק וכפסנתרן עם בכירי האמנים בארץ, ובהם גידי גוב, שלמה ארצי, דיויד ברוזה, דני רובס, אלון אולארצ׳יק, שלום חנוך, אסף אמדורסקי, רונה קינן, קרן אן, שולי רנד, עמיר בניון, יהודה פוליקר, ערן צור, ריטה, ריקי גל, יוני רכטר, דודו טסה, רמי קלינשטיין, שלמה גרוניך, יהודית רביץ, יזהר אשדות, שלומי שבן, נינט, קובי אפללו, אברהם טל, דויד ד'אור, הראל סקעת, מיקי קם, מוריס אל מדיוני, אורי בשן, אביב גדג', ועוד. דבר המלחין על יצירתו . מלחמה. שבעה באוקטובר בתודעה 2024 השנה כל הזמן. שנה בלתי נסבלת. בלתי נספגת. שנה של תנועה לא סדירה בנפש בין כוחות החיים, העבודה, הילדים, רגעי השקט והשמחות קטנות, לבין המחשבות על החטופים, החיילים, החללים. ובינתיים על השולחן - וללא קשר למציאות - נערמות סקיצות לקראת קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת שאני כותב בעבור הסימפונית הישראלית ראשון לציון במיוחד לשם ביצועו של חברי דויד גריילסאמר. לקראת ההלחנה קיימנו שיחות סיעור מוחות, שבהן גילינו אהבות נעורים משותפות לפסנתרני ג׳אז - הארטיקולציה החדפעמית של תלוניוס מונק, התפיסה הפוליריתמית של הרבי הנקוק, הצבעים ההרמוניים הייחודיים של בּּיל אוונס וקִִית' ג'ארט. ולצד אלו - חיבה לאסתטיקה התזמורתית המודרניסטית הצרפתית. היצירה זרמה אל הדף, אבל במהלך כתיבתה בשנה הדיכוטומית הזאת, החומרים המוזיקליים ביקשו אוטונומיה, ביקשו לעצמם מבנה ההולם את התחושות בזמן הכתיבה, כל שנכתב נסדק שוב ושוב - כמו כולנו כאן במקום הזה. הנה רסיס אופטימיות והנה נסדק עוד סדק. הבנתי שזה יהיה השם: ״סדוק״ ולא ״קונצ׳רטו״. ביצירה מוצאות ביטוי גם תחושותיי בשנה הזאת, אך גם הנוסטלגיות המוזיקליות האישיות שלי, שיש בהן בעבורי מקום של שקט פנימי ושמחה. חובבי ג'אז אולי ימצאו כאן רִִפרוּּר לג'אזיסטים שהזכרתי. היצירה הקצרה עוברת בין אינטנסיביות, שבירות וקטיעות, אל שלווה סטואית מיוחלת, ובחזרה. אשר למבנה: ההתחלה והסוף אינטנסיביים, ובתווך אנטי קדנצה - מהלך סולני של הפסנתרן הנדרש שלא להפגין הפעם את יכולותיו הטכניות הווירטואוזיות כברוב הקדנצות, אלא לדלות מפנימיותו שלווה, אותה ימסור למאזינים ולתזמורת, לקבל מהם הדהוד להמשך הנגינה המשותפת. להביא קצת שקט.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5