20 בשר-כבש, אספרגוס ושעועית, מה מקומם בסימפוניה האמורה לבטא רוחניות? ובכן, המאכלות שמימיים: הם רקומים בשיר "החיים השמיימיים" שתזמר הסופרן שלנו בפרק הרביעי של סימפוניה הזאת, אחת המושמעות ביותר של מהלר. היצירה מתנהלת לה בתמימות ילדית, בשונה מיצירות רבות אחרות של המלחין היהודי-בוהמי-אוסטרי, הנוטות להתעמק בסוגיות הרות גורל כייסורים, גבורה ותהילה. לא קל היה לו למהלר בחייו. נוירוזה קשה שלטה בו. זכורני סרט על אודותיו, בו פקד על אלמה רעייתו לגרש את ציפורי השיר מגינתם, כי הן מפריעות לו להלחין (!) במאמר שכתבה המוזיקולוגית ניצה אברבאריה, שנה למות 100 חוקרת מהלר מובהקת, לרגל המלחין, היא אומרת: "הסימפוניה הרביעית של מהלר אינה דומה לאף יצירה אחרת שלו. היא מקרינה אושר ושמחת חיים, אף כי חוברה בתקופת חרדה ומחלה קשה. זו הסימפוניה האינטימית ביותר, וצליליותה הקאמרית מתבטאת בהקטנת תזמורת הענק הוואגנריאנית האופיינית ליצירות סוף המאה התשע עשרה. גם משכה מצומצם יחסית למהלר, והיא הסימפוניה הראשונה שלו השומרת על מתכונת מסורתית של ארבעה פרקים: פרק בצוּּרת הסונטה, סקרצו וטריו, אדג'ו ורונדו. השקיפות, האלגנטיות והרעננות שלה אכן מצדיקים את הכינוי 'הסימפוניה הקלאסית של מהלר'". מחזיק-מחרה אחריה המוזיקולוג האמריקני יו מקדונלד: "הסימפוניה [הזאת] מאמצת את העיצוב הקלאסי הסטנדרטי והיא כתובה לתזמורת צנועה, עתירת כלי נשיפה של עץ ושל מתכת, אך דלה יחסית בכלי נשיפה נמוכי צליל; יש קטע סוער בפרק הראשון ועוד אחד בפרק השלישי, אך בדרך כלל אין רעמים וברקים וגם לא פולמוסים מוזיקליים מתוחים בין כלים או חטיבות". טיפה מפתיע: מהלר בנה את יצירתו מן הסוף להתחלה. נסביר: גרעין הסימפוניה הוא השיר "החיים השמיימיים" מרכזו של הפרק האחרון. השימוש בשיר נובע מעיסוקו האובססיבי של מהלר ב"קרן הפלא של הנער", אוסף שירה עממית שפורסם כמאה שנה לפני זמנו*. מלחינים רומנטיים בני דור שומאן וברהמס שאבו בלי סוף מן המקור הזה, המלא בשמחות אביב ובעולם נקי מדאגות מלבד אוהבת'ותי-לאאוהבת'ותי. קרבתו הרוחנית של מהלר לרומנטיקה הנאיבית של עידן זה, הביאתהו לחבר בשנים כתריסר שירים מהאוסף לקול ולפסנתר 1899-1888 או לקול ולתזמורת. כמה שירים אף מצאו את דרכם אל הסימפוניות השנייה והשלישית**. בשלישית, הארוכה מכולן, תכנן לכלול כפרק שביעי (!) שיר ושמו "השמיים גדושי כינורות". 1892- שהלחין ב ואולם, לפני פרסום השלישית, החליט להוציא את השיר ולהניחו בצד כגרעין לסימפוניה עתידית. , נטל את השיר, הסב 1899- ואמנם, שנה אחר כך, ב את שמו ל"החיים השמיימיים" והציבו כפרק מסכם אחרי שלושה פרקים כליים. )1911-1860( גוסטב מהלר בסול מז'ור 4 ' סימ פנויה מס גוסטב מהלר, צילום: ויקפדיה
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5