19 ברטוק לא. הקונצ'רטו הושלם כמעט עד סופו, אך את שבע-עשרה התיבות האחרונות נאלץ לתזמר טיבור שרלי, תלמידו וחברו של המלחין. תלמיד אחר, ג׳רג׳ שנדור, גולה הונגרי אף הוא, היה הסולן בבכורה, , עם תזמורת פילדלפיה בניצוח יוג'ין 1946 בפברואר אורמנדי. דיטה הפסיקה לנגן בפומבי לאחר מות חזרה להופיע, בין 60- בעלה. רק בתחילת שנות ה היתר בקונצ'רטו המוקדש לה. מעל למלמול תזמורתי של תיבה וחצי פותח הפסנתר , אלגרטו, בנושא סינקופי. הנושא הפרק הראשוןאת הוא הלחם בין מקצבי ריקוד הונגריים-מלעיליים לסווינג ג'אז אמריקני. לקראת אמצע הפרק הכל נעצר, והפסנתר מציג נושא חדש המשלב טונאליות מסורתית עם מרווחים ומקצבים בהשראה אתנית הונגרית. לאחר המחזר**, דועך הפרק לידי קודה שובבה - שיח בין הפסנתר לחליל. גם לקרן יש תפקיד מעניין בפרק. קריאותיה מפסקות אותו לידי חלקיו השונים. , אדג׳ו אמוני, הוא לב הקונצ'רטו. יש הפרק השני 132 ' בו הד לפרק ג' של הרביעיה בלה מינור אופ של בטהובן, "מזמור הודייה לאלוהות מפי מחלים". ברור מזה שברטוק חש כי בריאותו משתפרת, אף כי בדיעבד לא היה כך. אך היו לו אז גם חדשות טובות שאכן התגשמו: המלחמה באירופה תמה, ברטוק שמע שלמשפחתו ולקודאי שלום וברטוק ג'וניור שוחרר משירות ארוך בצי האמריקני. והנה, כשהסולן פוצח בניגונו, נגינתו נשמעת כתפילה. קטע אמצעי דמוי סקרצו מחקה ציוצי ציפורים וקולות טבע אחרים, המבוססים - כך מספרים לנו - על צלילים שהקליט ברטוק שנה קודם לכן, כשנפש עם דיטה בכפר בצפון קרוליינה. ולבסוף האבוב משיב את הפרק אל התפילה. בזיקוקים וירטואוזיים לוהבים ובמקצבים הונגריים הפרק עממיים גדושי סינקופות מסתער הפסנתר על , אלגרו ויואצ'ה. הפסנתר יוזם פוגה שובבה המסיים וזו "נלמדת" על יד כל כלי התזמורת. ואלס חביב הוא רק אחת מן הקריקטורות הנטולות מן הקלאסיקה של המאה השמונה-עשרה, הצצות כרבות אחרות משום מקום. המוזיקה הזאת חוברה בידי מלחין על ערש דווי, אך היא משדרת תחושת שחרור. בדומה לסיומו של "הקונצ'רטו לתזמורת", יש גם כאן תזמור מתעבה לקראת סיום צוהל. איך מנסח מבקר אחד? "התזמורת מתעקשת להתחרות בפסנתרן. אפילו קדנצה לא ניתנה לו!" *שני המונחים אינם היינו הך. למלחין הלאומי לא היה די בליקוט אלמנטים עממיים, אלא בליקוטם בקרב עמו שלו. **חזרה על נושא שהושמע בפתיחה.
RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5