מהלר הרביעית ָנִִים ח ֲֲדָָש ׁׁוֹֹת �ָּ פ 2024/25 ע נוה
3 ראשון לציון היכל התרבות מאיר ניצן 20:00 בשעה | 09.01.25 חמישי 20:00 בשעה | 11.01.25 מוצ״ש בית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה | תל אביב ע״ש שלמה להט (צ׳יץ׳) 20:00 בשעה | 12.01.25 ראשון רחובות בית העם - היכל התרבות 20:00 בשעה | 13.01.25 שני Rishon LeZion Meir Nitzan Performing Arts Center Thursday 09.01.25 | at 20:00 Saturday 11.01.25 | at 20:00 Tel-Aviv | Performing Arts Center - Shlomo Lahat Opera House Sunday | 12.01.25, at 20:00 Rehovot Beit Ha'am Monday | 13.01.25, at 20:00 , מנצחג'ורג' פהליבניאן , פסנתרינון ברנתן , סופרןאלה וסילביצקי )1965( סטלה לרנר שני שירים לסופרן ולתזמורת - )׳16( בכורה עולמית של הגרסה התזמורתית לאה גולדברג | " "אביב אחד דליה רביקוביץ' | " "חמדה )1945-1881( בלה ברטוק )׳27( במי מז'ור 3 ' קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס אלגרטו אדג'ו רליגיוזו אלגרו ויואצ'ה הפסקה )1911-1860( גוסטב מהלר )׳57( בסול מז'ור 4 ' סימפוניה מס במתינות, לא למהר בתנועה רגועה, בלא חיפזון רגוע, איטי במקצת נינוח מאוד Dan Ettinger, conductor Inon Barnatan, piano Alla Vasilevitsky, soprano Stella Lerner (1965) Two songs for soprano and orchestra - World premiere of the orchestral version (16׳) One Spring | Leah Goldberg Delight | Dahlia Ravikovitch Béla Bartók (1881-1945) Piano Concerto No. 3 in E Major (27׳) Allegretto Adagio religioso Allegro vivace Intermission Gustav Mahler (1860-1911) Symphony no. 4 in G Major (57׳) Bedächtig, nicht eilen (Deliberate, unhurried) Gemächliche Bewegung ohne Hast (Measured tempo, no haste) Ruhevoll, poco adagio (Calm, somewhat slowly) Sehr behaglich (At ease) MAHLER מהלר הרביעית vita akse אלה וסילביצקי, | marco boreggreve ינון ברנתן, | ג׳ורג׳ פהליבניאן, יח״צתמונות השער:
4 ושן לציון התזמורת הסימ פנוית הישראלית רא מנהל מוזיקלי - דן אטינגר | מנהל כללי - ע פור סלע זיו קוז'וקרו - מלחין הבית | רתם ניר - עוזר מנהל מוסיקלי דותן טל - מנהל פעילות הנגנים | בלה פיינהולץ - מפיקה ומתאמת אמנים | תמר אומנסקי - עוזרת מנכ״ל נדיה רז חכם - מנהלת פרסום | אניטה עפרוני - מנהלת מכירות/מנויים הדר קדוש – מפקח נגנים | גלעד ישראלי - ספרן ועורך תכניות לריסה דיינקו - הנהלת חשבונות | רו״ח מנחם יצחק - חשב ליאל יעקובי, סימה פיטי - שירות לקוחות | מלכה נוסנבלט - מזכירה דמיטרי טולמצ'יוב - עובד במה | טימופיי פונומריוב - מנהל במה גל אלתרוביץ׳ - מנהל ״צליל תיכון״ | “ נעמי חסון - מנהלת ”צליל ראשון ושן לציון הקרן למוסיקה רא כדי לסייע לנגנים, ובמיוחד לתושבי ראשון לציון ולעולים החדשים שבהם, בחקר מוזיקה 1991 הקרן הוקמה בשנת יהודית וישראלית, בקניית כלי נגינה, אבזרי במה ואמצעי המחשה, בהפקת תקליטים ושיווקם, בייזומן ובהפקתן של תכניות טלוויזיה או קלטות וידאו המקדמות ומפיצות ברבים את הפעילות המוזיקלית בראשון לציון. עוד מסייעת הקרן בהבאתם של נגנים, סולנים ומנצחים לארץ לשם קידומה של המוזיקה בראשון לציון, בארגונם ובניהולם של מסעי הופעות מוזיקליים בארץ ומחוצה לה, בהפקת קונצרטים מיוחדים ומופעי מוזיקה ותרבות. אריה אנגלר - רואה חשבון | יעקב גינדי - יו”ר הקרן | רז קינסטליך - נשיא הקרן אביבה עטרי* | * יחיאלה טורק | אליעזר אלקון | שרה לוין - יו”ר ועדת הכספים *ועדת ביקורת ושן לציון עמותת התזמורת הסימ פנוית הישראלית רא חברי האסיפה הכללית עו״ד ליאל אבן זהר, מ"מ יו"ר הוועד המנהל | רז קינסטליך, ראש העירייה, יו"ר הוועד המנהל דורית ציונית סיון | דניאלה פייגרסון | שרה לוין | ברכה צויליך דורון מילברג | רות מקבי | דלית אבישר-דורון | יעקב גינדי | דינה לוין אייל מושיוב | ד"ר עדי כהן | עידן מזרחי ועד מנהל עו״ד ליאל אבן זהר, מ"מ יו"ר הוועד המנהל | רז קינסטליך, ראש העירייה, יו"ר הוועד המנהל דינה לוין | דורית ציונית סיון | שרה לוין | ברכה צויליך אייל מושיוב | ד"ר עדי כהן | עידן מזרחי ועדת ביקורת רו״ח אריה חנן, מבקר פנים | רות מקבי | דלית אבישר-דורון עו"ד גדעון פישר, יועמ״ש | רו"ח עקיבא זינגר התזמורת נתמכת ע”י משרד התרבות והספורט ועיריית ראשון לציון www.isorl.co.il sales@isorl.co.il 03-9484840
5 התכנייה: מפיק ומו”ל: גדי רוזמרין, רותם פרסום והפקות בע״מ עיצוב גרפי: דאלי פרסום עריכה: תמר אומנסקי כתיבה: בני הנדל יח"צ: דולפין פרסום ויחסי ציבור בע"מ כינור ראשון אקרט לורנצן נגן ראשי גנריך גופין נגן ראשי עמית ויקטוריה לואיס משנה לנגן ראשי יאנה מרינג ** נטליה קפרוב אלכסנדרה שויפר אירנה ברנשטיין יאנג ליו איגור פרוג נחמה ניפלוך מריה המלה רדצ'ילה אירינה קולין גופין >< טירן ניקוגוסיאן כינור שני דותן טל* דינה הוכמן** אולגה קורנב *** דימיטרי גורמן אנדריי טישין אירנה מאייביץ לנה מטיושנקו נועם יפה >< אילן ספיר >< ויקטוריה גלמן ויולה לאוניד שפיר* סימון למברסקי ** עמית לנדאו*** גרדה מורסקוי דורון אלפרין 0 ראלף אלן קתרין שפיגל >< שרה טיזדייל >< לייקי גליק צ'לו מיכל בק * אנדראה מרקוש ** אייל היימן *** רז כהן עידו גל מריצ'ל מצרי מאי אנדי קונטרבס הדר קדוש* גיא תובל** מיכאל ברגר כפיר דקל >< שיר גנין חליל מרגלית גפני* עדי מנצל ** מיכאל ליטבין >< רחל אילת פיקולו/חליל אלט עדי מנצל מיכאל ליטבין אבוב גבריאלה בוקובסקי * אמיר בקמן ** מייקל ג'וזף דרסלר קרן אנגלית מייקל ג'וזף דרסלר קלרינט מיכאל גורפינקל * קרן דביר שטקלר ** >< מיכל בית הלחמי >< תומר אגלמז קלרינט בס קרן דביר שטקלר מיכל בית הלחמי קלרינט פיקולו תומר אגלמז בסון עידו דיגה * ורד ייבין >< יואל פולישצ'וק קונטרה בסון יואל פולישצ'וק קרן שרון פולק* גל גוטמן ** נועם בנט בן דיוויס >< מתן ערבה חצוצרה ניר צמח* אריק זינגרמן** מיכאל בונין >< ערן ראמי טרומבון לירון רינות* קונסטנטין מדבדב** נועם גרינפלד טרומבון בס נועם גרינפלד >< יעקב שיינדורף טובה אביטל הנדלר* טימפני תום בצלאל* אמיר לביא כלי הקשה אמיר לביא* דימיטרי שצ'לקין יובל יקיר >< רז ארנון נבל דנה חולדאי* ושן לציון נגני התזמורת הסימ פנוית הישראלית רא מנהל מוזיקלי: דן אטינגר נגן אורח >< | בחופשה 0 | *** מחליף לנגן ראשון | ** נגן ראשון עמית | * נגן ראשון
6 התזמורת הסימ פנוית הישראלית ושן לציון רא מנהל מוזיקלי ומנצח: דן אטינגר מנכ״ל: עופר סלע את הקמת התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון ראש העיר דאז, מאיר ניצן. הוא בחר להפקיד 1988- יזם ב את ההקמה בידי יליד העיר ותושבה – הפסנתרן-מלחיןמנצח שמעון כהן, שהיה למנהלה המוזיקלי הראשון. 1989 הסימפונית הישראלית פועלת בראשון לציון משנת ומשמשת גם כתזמורת האופרה הישראלית. איכות נגינתה ורמת תוכניותיה הקנתה לסימפונית הישראלית מוניטין רב, ומלבד נגינתה בראשון לציון ובבית האופרה הישראלית בתל אביב היא מסיירת בעולם הן בקונצרטים, הן בהפקות אופראיות. בין היתר סיירה התזמורת באיטליה ובגרמניה ובבפסטיבל סָָבוֹֹנְְלִִינָָה שבפינלנד, ערכה מסע הופעות מוצלח בארגנטינה, בברזיל ובמדינות אחרות בדרום אמריקה; שני מסעות הקונצרטים שלה בסין זכו להצלחה כבירה ומילאו אולמות בצ'ינְְגְְדָָאוּּ, בייג'ין ושנגחאי; כמו כן הופיעה בפסטיבל סרבנטינו היוקרתי במקסיקו ובפרויקט "ערים תאומות ישראל-גרמניה-פולין - מחוברים בתרבות" בראשון לציון. במסגרת פרויקט זה ביצעה התזמורת את הסימפוניה השנייה של מאהלר בקתדרלה של מינסטר שבגרמניה, עיר תאומה של ראשון לציון. התזמורת ניגנה ומנגנת תחת שרביטיהם של מנצחים נודעים רבים: דן אטינגר, דניאל אורן, אשר פיש, מיכאל בודר מיכאיל יורובסקי, בנג'מין וולפיש, קרל-היינץ שטפנס, דוד גרילסמר, פאולו אולמי, כריסטיאן ירוי, כריסטיאן זכריאס, דניאל בויקו, און אלקסיס כרייסט, ולדימיר ספיבקוב, אנריקה ארתורו דימק, ג׳ון אקסלרוד וג׳יאנלוקה מרציאנו. גם ברשימת הסולנים שניגנו עם התזמורת וירטואוזים בעלי שם עולמי: שלמה מינץ, דויד גארט, דניל טריפונוב, אלכסנדר קורסנטיה, סרגיי נקריאקוב, מישה מייסקי, אלכסנדרה סום, שרון קם, אלכסיי וולודין, דניס קוזוחין ושירלי ברל.
7 התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, צילום: דניאל חנוך הסימפונית הישראלית מייחסת חשיבות רבה לחינוך מוזיקלי, ועל כן יזמה את התוכנית "צליל ראשון", שנועדה ליצור עתודה של צרכני תרבות, אוהבי מוזיקה קלאסית ויוצרים ומבצעים עתידיים. לשם הגשמת היעד, מתקיים קשר ישיר בין התזמורת לקהילה, כגון בהופעות לפני ילדי גן ותלמידי בתי ספר, רובם מראשון לציון. לילדים אף ניתן להשתתף בקונצרטים כמבצעים. במסגרות החינוכיות מנגנים לפני הילדים הרכבים קאמריים מבין חברי התזמורת ובהיכל התרבות ראשון לציון מנגנת התזמורת באוזניהם בהרכבה הסימפוני המלא. בקונצרטים למנויים ולקהל הרחב התזמורת מציעה בכל עונה קונצרטים סימפוניים, קאמריים וקונצרטים לכל המשפחה. מושמעות בהם יצירות מכל תקופות המוזיקה הקלאסית, ולצד זה יש הקפדה לבצע תדיר יצירות של מלחינים בני זמננו – בעיקר ישראלים אך גם לא רק. עוד מופיעה התזמורת עם אמנים מובילים במוזיקה הישראלית הפופולרית, כגון להקת תיסלם, יונתן רזאל, אריאל זילבר, שירי מימון ואחרים. עם חברי התזמורת נמנים נגנים מוכשרים ילידי ישראל לצד נגנים שהתחנכו בחוץ לארץ ועלו ארצה בשלהי המאה הקודמת. מכלל התרבויות שהצמיחו את נגניה, גיבשה התזמורת צליל ייחודי הזוכה להערכת המאזינים והביקורת. הצטיינותה בביצוע מוזיקה ישראלית מקורית ובקידומה זיכתה את הסימפונית הישראלית בפרס אקו"ם. לצד המנהל המוזיקלי של התזמורת, מאסטרו דן אטינגר, פועל עוזרו, המנצח ונגן הבסון רתם ניר. הכנר אקרט לורנצן הוא הנגן הראשי של התזמורת והכנר גנריך גופין הוא נגן ראשי עמית. המנהל המוזיקלי הראשון היה כאמור מאסטרו שמעון כהן, ואחריו כיהנו בתפקיד המאסטרי נעם שריף, אשר פיש, מנדי רודן וג'יימס ג'אד.
8
9 מאסטרו ג'ורג' פהליבניאן נולד בביירות, שם החלה דרכו המוזיקלית. בגיל שלוש החל , עברה המשפחה 11 , בהיותו בן 1975- ללמוד נגינת פסנתר ובגיל שש נגינת כינור. ב ללוס אנג'לס, שם למד ג'ורג' ניצוח אצל המאסטרו פייר בולז, לורין מאזל ופרדיננד לייטנר. לאחר שזכה בדיפלומת הצטיינות מאקדמיה קיג'יאנה הוותיקה ורבת-המוניטין - חבר שופטים בינלאומי פה אחד בפרס הגדול של 1991- בסיינה שבאיטליה, הכתירו - ב תחרות הניצוח של בזנסון שבצרפת, אחת התחרויות המכובדות ביותר בעולם הניצוח. ייאמר, כי בזכייתו היה האמריקני הראשון והיחידי שהוענק לו כבוד זה בשישים השנים האחרונות. מאז התבסס היטב המוניטין של המנצח ג'ורג' פהליבניאן כאחד המובילים בדורו. ג'ורג' פהליבניאן היה המנהל האמנותי והמנצח הראשי של התזמורת הפילהרמונית של סלובניה, מנצח אורח ראשי של התזמורת הממלכתית הגרמנית של חבל הריין ומנצח אורח ראשי של בית האופרה של קליארי בסרדיניה. הוא מנצח בקביעות על תזמורות מובילות בארץ ובעולם, ובהן הפילהרמונית הישראלית, הפילהרמונית של לונדון, בלונדון, תזמורת הגוונדהאוס בלייפציג, BBC תזמורת פילהרמוניה הלונדונית, תזמורת ההפילהרמונית הצ'כית, הפילהרמונית של לה סקאלה במילנו, תזמורת אקדמיית סנטה צ'צ'יליה ברומא, הפילהרמונית של רוטרדם, הפילהרמוניות של רדיו צרפת ומונטה קרלו, תזמורת מאג'יו מוזיקלה בפירנצה, הסימפוניות של במברג, רשויות השידור בגרמניה והתזמורות הלאומיות של ספרד, סקוטלנד ובלגיה. בצפון אמריקה ניצח על הסימפוניות של יוסטון, בולטימור, סינסינטי, אינדיאנפוליס, סנט פול, באפלו, רוצ'סטר, הונולולו, פורטו ריקו, טורונטו, מונטריאול, אוטווה, קוויבק, ונקובר ועוד. הוא עבד גם עם התזמורת הלאומית הרוסית, הפילהרמונית של מוסקבה, תזמורת תיאטרון מרינסקי, תזמורת פדוסיב, הסימפונית של סידני, הסימפונית הווירטואוזית של יפן, הפילהרמונית המלזית, הפילהרמונית של הונג קונג, הפילהרמונית של קטאר והתזמורות הפילהרמוניות של צ'ינגדאו ושנגחאי שבסין. כבעולם הסימפוני, מאסטרו פהליבניאן פעיל גם על בימת האופרה. הנה כמה דוגמאות: לה טרוויאטה של ורדי בתיאטרון מרינסקי בסנט פטרסבורג, טוסקה של פוצ'יני בתיאטרון הגדול בבורדו, בוריס גודונוב של מוסורגסקי בתיאטרון מסימו בפלרמו, אותלו של ורדי, קוולריה רוסטיקנה של מסקני וג'אני סקיקי של פוצ'יני בתיאטרון סן קרלו בנאפולי, פיק דאם של צ'ייקובסקי באופרת קליארי שבסרדיניה וכרמן של ביזה באופרה של לונג ביץ' בקליפורניה. באופרה הישראלית ניצח מאסטרו פהליבניאן על הסימפונית הישראלית ) והספר 2010( ), ארנאני של ורדי 2012( ראשון לציון בהפקות של ינופה מאת ינאצ'ק .)2010( מסביליה של רוסיני עם הפילהרמונית של מונטה EMI בדיסקוגרפיה של ג'ורג׳ פהליבניאן תקליטור כפול של עם הפילהרמונית של לונדון, יצירות של רודריגו עם התזמורת BMG קרלו, הקלטות ב- , הקלטת בכורה עולמית של מוזיקה מאת Studio SM הלאומית של ספרד בחברת ז׳וקוב בצ'נדוס עם תזמורת רזידנסי ההולנדית, ועם החברה הזאת והתזמורת הזאת ועם הפסנתרן הקנדי לואי לורטי - מכלול יצירותיו של ליסט לפסנתר ולתזמורת. ג'ורג' פהליבניאן, מנצח ג׳ורג׳ פהליבניאן, צילום: יח״צ
10 marco boreggreve ינון בר נתן, צילום:
11 "מהפסנתרנים הנערצים בדורו" קורא "הניו יורק טיימס" לפסנתרן הישראלי ינון ברנתן. "הניו יורקר" מעלה על נס את "רגישותו הנדירה" ו"לה פיגארו" בוחר להבליט את "בניית הפרזות המרהיבה" שלו. ינון ברנתן מנגן כסולן עם התזמורות המובילות בעולם. הוא היה ראשון ,2014-2017 "הסולנים האורחים הקבועים" של הפילהרמונית ניו יורק בשנים ב"פרומס" הלונדוניים, עם הפילהרמונית של BBC ניגן עם הסימפונית של הלוס אנג'לס באמפי ה"הוליווד בול", עם הסימפוניות של שיקאגו, קליבלנד ובוסטון, עם תזמורת הגוואנדהאוס של לייפציג, הסימפונית המטרופוליטנית של טוקיו והפילהרמוניות של לונדון, הלסינקי, הונג קונג וסטוקהולם. במרסיי ביצע ברנתן את כלל הקונצ'רטי לפסנתר של בטהובן, בסן פרנסיסקו ובקרנגי הול הניו-יורקי ביצע את הקונצ'רטו של קופלנד עם הסימפונית של סן פרנסיסקו בניצוח מייקל טילסון-תומאס, וכן ערך סיורים בארצות הברית עם תזמורת "אקדמיית סנט מרטין" הלונדונית, שעליה ניצח מן המקלדת. פתח ברנתן בקונצרט גאלה עם הסימפונית של סן דייגו. 2024/25 את עונת לפני הגעתו אלינו, הופיע עם הסימפוניות של ניו ג'רזי, פסדינה, בוסטון וטוקיו והפילהרמונית של נאפולי. הוא ממשיך ומקיים שיתוף פעולה פורה עם הצ'לנית אליסה ויילרשטיין, עמה הקליט לא מכבר את הסונטות לצ'לו ולפסנתר של ברהמס, והתקליטור יוצא לאור בימים אלה ממש. . כשגילו הוריו את שמיעתו האבסולוטית 1979- ינון ברנתן נולד בתל אביב ב של ינון בן השלוש, הנגישו לו לימודי פסנתר. הופעת הבכורה שלו כסולן של תזמורת הייתה בהיותו בן אחת עשרה. השכלתו המוזיקלית מחברת אותו לכמה מן המורים המהוללים ביותר של המאה העשרים: בתחילה השתלם אצל הפרופסור ויקטור דרביאנקו, שהיה מצדו תלמידו של המאסטרו הרוסי נסע ינון ללונדון, שם למד באקדמיה המלכותית 1997- היינריך נויהאוס. ב למוזיקה אצל המורה האיטלקיה האגדית מריה קוּּרצ'וֹֹ, שהייתה מצדה תלמידתה של נדיה בולנז'ה ומורתם של ראדו לוּּפ ּּוּּ, מרתה ארחריץ׳ ומיצ׳וקו אוצ׳ידה. כריסטופר אלטון, גם הוא מתלמידי מריה קורצ'ו, היה בין מוריו של ברנתן גם כן. י ונן ברנתן, פסנתר
12 vita akse אלה וסילביצקי, צילום:
13 אלה וסילביצקי, ילידת חצי-האי קמצ'טקה שבמזרח הרחוק הרוסי, השלימה את לימודי המוזיקה שלה באקדמיה לאמנויות המקהלה ע"ש ויקטור פופוב במוסקבה. במולדתה זכתה בפרסים רבים בתחרויות שירה והופיעה תחת שרביטיהם של המאסטרי ולדימיר ספיבקוב, ולדימיר פדוסייב, יורי טמירקנוב ויורי בשמט. כמו כן יצאה מרוסיה להופעות באיטליה, בגרמניה, בצרפת וביפן. השתתפה אלה בסדנת האופרה של המכון הישראלי ללימודי 2008- אחרי עלותה ארצה ב של דון ג'ובני של פוצ'יני ואת צרלינה בג'אני סקיקי)), שם גילמה את לאורטה ב IVAI הזמרה של נישואי פיגרומוצרט. במסגרת האופרה סטודיו של האופרה הישראלית גילמה את סוזנה ב של הנזל וגרטל של רימסקי-קורסקוב ואת גרטל בעלמת השלגמוצרט, את התפקיד הראשי ב הומפרדינק. בתקופה זו זכתה במלגות בסר, גרבוב, אלי ליאון והמועדון המסחרי-תעשייתי. אלה וסילביצקי הופיעה עם רוב התזמורות בארץ, ובהן הסימפונית ירושלים, הקאמרטה הישראלית ירושלים, התזמורת הקאמרית הישראלית, תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, תדיר מאוד עם הסימפונית הישראלית ראשון לציון וכן עם התזמורת הקאמרית של דוּּבּּרוֹֹב ְְנִִיק. בדון , דונה אנה חליל הקסםבין התפקידים שגילמה אלה על במת האופרה הישראלית: פמינה ב ינופה של דבוז'אק, יאנו ברוסלקה של מוצרט, התפקיד הראשי בנישואי פיגארו והרוזנת בג'ובני פיק של פוצ'יני, פרילפה בלה בוהם של דוניצטי, מימי ומוזטה בשיקוי אהבהשל ינאצ'ק, אדינה ב של שוסטקוביץ', ליידי מקבת ממצנסק של צ'ייקובסקי, אסירה ביבגני אונייגין וטטיאנה בדאם של אופנבך, תפקיד הסופרן סיפורי הופמן של מוסורגסקי, אנטוניה בבוריס גודונובקסניה ב של דוד זבה. אליסה בארץ הפלאות של אורף וכמה תפקידים בכרמינה בורנהב אלה וסילביצקי, ס פורן
14 )1965( סטלה לרנר נשי שירים לס פורן ולתזמורת "סטלה לרנר מעניקה לשירת לאה גולדברג שירות בנוסח ה'לידר' של שוברט או שומאן... תמצית ההתרשמות היא התפעמות מתעצמת. בנוסף, השירים כאילו עוברים תמורה מעשירה מדי האזנה", כתב חגי חיטרון ב"הארץ". יצירותיה של המלחינה הישראלית סטלה לרנר בוצעו והוקלטו בידי מיטב האמנים בארץ ובעולם והוצגו ברסיטלים קאמריים, בקונצרטים - שחלקם יוחדו ליצירותיה - ובפסטיבלים בישראל, באנגליה, בגרמניה, בליטא ובארצות הברית. הלחנותיה מהוות רפרטואר לימודי בפקולטות לזימרה, בכיתות אמן ובתחרויות בארץ ובעולם, וזוכות להשמעות תכופות ב"כאן - קול המוזיקה". לצד העיסוק האינטנסיבי והמתמשך שלה בשיר האמנותי, כוללת המוזיקה של לרנר מגוון סגנונות וז'אנרים – מג'אז ועד למוזיקה ליטורגית. שני אלבומים של המכון למוזיקה ישראלית יוחדו ליצירותיה: "שירת אישה", שירים אמנותיים בביצוע הסופרן שרון רוסטורף-זמיר ו-"לו הייתי מוזיקה", מונודרמות לקול דובר ולפסנתר עם השחקנית מיכל בת-אדם. Igor Kruter סטלה לרנר, צילום:
15 לאה גולדברג: "אביב אחד" כ ַַּיּוֹם א ֵֵינִִי יוֹדַַעַַת ש ׁוּם ת ְְּפִִל ָָּה, ַַאַַך בְְּאוֹתו הַַלַַּיְְלָָה ד ִִּמ ִִּית ִִי כ ִִּי א ֶֶפְְש ָָׁר אוּלַַי לִִכְְרֹֹע עַַל ה ָָרִִצְְפ ָָּה ב ַַּח ֶֶדֶֶר (מ ַַה ק ָָּרָָה רִִצְְפַַּתהָָאֶֶבֶֶןת ַַּחַַתהַַבִִּרְְכַַּיִִם!) וְְכָָך לוֹמַַר: יִִת ְְגַַּד ַַּל וְְיִִת ְְק ַַד ַַּש ש ֵֵׁם ה ַַש ָָּׁנִִים ש ֶֶׁנְְּש ָָׂאוּנִִי וְְה ִִגִִּיעוּנִִי עַַד ה ַַזְְּמ ַַן ה ַַזֶֶּה. ס ְְלַַח לִִי, רִִבּוֹנו ש ֶֶׁל עוֹלָָם, כ ִִּי לֹֹא ה ָָרִִית ִִי א ֶֶל ָָּא ש ִִׁירִִים. מ ְְח ַַל לִִי, רִִבּוֹנו ש ֶֶׁל עוֹלָָם, כ ִִּי לֹֹא ה ָָיָָה לִִי כ ֶֶּלֶֶב נֶֶא ֱֱמ ָָן וְְש ׁוּם א ָָדָָם וְְש ׁוּם ב ְְּה ֵֵמ ָָה לֹֹא א ָָכְְלו לֶֶח ֶֶם רַַעֲֲנָָן מ ִִיָָּדַַי. ָָּכ ַַּפ ֵֵּר לִִי, כ ִִּי לֹֹא ד ָָּפַַק עַַל ד ַַּלְְתוֹת ַַי ה ַַהוּא ה ַַיָָּח ִִיד ש ֶֶׁש ָָּׁלַַח ְְת וְְכִִי צָָדַַק ְְת ִִּי ב ְְּכָָל יִִס ּוּרַַי. וַַאֲֲנִִיאֶֶסְְלַַח,אֶֶמְְחַַלוַַאֲֲכַַפֵֵּר לְְךָ, רִִבּוֹנו ש ֶֶׁל עוֹלָָם, כ ִִּי יָָדַַעְְת ִִּי א ֱֱה ֹֹב ב ְְּנַַפְְש ִִׁי וּבִִבְְש ָָׂרִִי וּבְְכָָל רְְמ ַַ"ח א ֲֲבָָרַַי, וְְכִִיאָָהַַבְְת ִִּיב ָָּש ָָׂרכֶֶּאֱֱהֹֹבנֶֶפֶֶשׁ, וְְכִִי נָָש ַַׁכְְת ִִּי א ֶֶת מ ְְזוּזַַת ד ַַּלְְת ִִּי ה ַַס ְְּגוּרָָה, כ ִִּנְְש ֹֹׁך כ ָָּת ֵֵף עֵֵירֻֻמ ָָּה ש ֶֶׁל גֶֶּבֶֶר. ה ַַכ ֹֹּל א ֶֶס ְְלַַח לְְךָ. וְְאוּלַַי יֵֵש לְְךָ, רִִבּוֹן עוֹלָָמ ִִים, ב ְְּגִִנְְזֵֵי א ֲֲבִִיבְְך כ ִִּי רַַבּו א ָָבִִיב א ֶֶח ָָד לְְמ ַַעֲֲנִִי, א ָָבִִיב ק ָָט ָָן וְְח ַַמ ְְס ִִינִִי. ת ְְּנֵֵהו לִִי לְְמ ַַזְְכ ֶֶּרֶֶת, ה ֲֲרֵֵי א ֲֲנִִי מ ְְזֻֻמ ֶֶּרֶֶת לוֹ. אוּלַַי יֵֵש לְְך – ר ַַק א ֶֶח ָָד. דליה רביקוביץ': ״חמדה״ ָּכ מ ּו ֹה ָָ, ֹּׁלא הָָיְְתָָה ֶׁש ש ָׁׁםיָָדַַעְְת ִּּיחֶֶמְְדָּּה וְְה ַַזְּּמ ַַן ה ַַהוּא ה ָָיָָה יוֹם ה ַַש ְּׁׁבִִיעִִי ְּבּׁש ַׁב ָּּת וְְכָָל ב ַּּד ֵּּי א ִִילָָנוֹת ה ָָיו מ ִִת ְְעַַצ ְּּמ ִִים לִִגְְב ֹּּה ַּּ. וְְה ָָאוֹר ה ֵֵח ֵֵל מ ִִס ָּּבִִיב ש ׁוֹט ֵֵף כ ְּּנָָה ָָר לִִנְְב ֹּּעַַ, ְְַּגל הַַחַַמ ָּּהחָָמַַד. ְְַּגל ה ָָעַַיִִן א ֶֶת גַּּל ו ְְג ַַל ָּכ מ ּו ֹה ָָ. ֹּׁלא הָָיְְתָָה ֶׁש אָָזיָָדַַעְְת ִּּיחֶֶמְְדָּּה ה ִִזְְה ִִירו רָָא ׁש ֵׁי ה ַַש ִּׂׂיח ִִים וְְה ָָאוֹר לֹֹא יָָדַַע ש ָׂׂבֹֹעַַ, ַַָּנָּהָר וּבְְכָָל א ַַדְְווֹת ָָיו נִִצ ַּּת, נִִת ַּּך ְּבַּגַלֵּּיה ַַא ַַף רֹֹא ׁש ִׁי ה ָָיָָה ב ְּּעֵֵינָָיו ְּכַּתַפּוּח זָָה ָָב לִִבְְלֹעַַ. ש ׁוֹש ַׁׁנֵּּי נָָה ָָר צְְה ֻֻבּוֹת פ ָּּעֲֲרו א ֶֶת פ ִּּיה ֶֶן לִִבְְלֹע ַַָּׁש ט ׁ, ֵֵֶׂשב ה ַַָּנָּהָר ב ְּּח ָָפְְזָָן וְְגִִבְְעוֹל ה ָָע א ֶֶת א ַַדְְווֹת ה ַּּוְְאוֹתו ה ַַיּוֹם ה ָָיָָה יוֹם ה ַַש ְּׁׁבִִיעִִי ְּבּׁש ַׁב ָּּת וְְכָָל ב ַּּד ֵּּי א ִִילָָנוֹת מ ִִת ְְעַַצ ְּּמ ִִים ִּבְּתְש ׁוּק ָָה לִִגְְב ֹּּה ֹּׁלא הָָיְְתָָה ָּכּומה. ֶׁש וְְא ָָז יָָדַַעְְת ִּּי ח ֶֶמ ְְד ָּּה
16 רבות מיצירותיה הקוליות של סטלה לרנר, כ"אביב אחד" ו-"חמדה", שגרסאותיהן התזמורתיות מוצגות כאן בהשמעת בכורה, מותחות עד לקצה הגבול את המדיום הקאמרי של השיר האמנותי, ומהוות סצינות אופראיות או קנטטות דרמטיות. היא כמעט סוגה לעצמה: שילוב "אביב אחד"יצירתה של שיר, תפילה וסצינת טירוף. זהו שיר מוכר פחות למעריציה, ולדברי המלחינה הוא "הנועז והחושפני בשיריה של לאה גולדברג. עוצמתה המצמררת של הפואמה הדהדה בי הרבה זמן עד שהשתחררה כסצינת וידוי – סיכום אל מול האל, סוג של 'מילה אחרונה' במשפט האלוהי". המשפט הזה דו-כיווני: גיבורת השיר מבקשת מחילה מן האל, אך גם מצהירה "ואני אסלח, אמחל ואכפר לך, ריבונו של עולם". הפתיחה התזמורתית מקפלת בה את זרעיהם של מוטיבים שיתפתחו בסצינה כולה. התזמורת מביעה את המתח בין ערגה ותקווה לבין ייאוש כנוע ופטליסטי. הצניחה אל הייאוש מובילה אל כניסת הזמרת, שמילותיה הראשונות, "היום איני יודעת שום תפילה" מולחנות כסיום קודר לשיר שטרם התחיל. אך אז התזמורת משתתקת והזמרת פורצת ברצ'יטטיב שבו היא מחזירה את עצמה ואותנו אל "אותו הלילה" שבו עדיין נשאה תפילה חושנית ונועזת. כאן, בקול חשוף ועירום, אפשר כבר לחוש בניצני השגעון. התפילה עצמה נפתחת בקדיש שנושאת המשוררת על עצמה בנעימת תפילה יהודית. מכאן מתחילה התנודה המתמדת בין עולם התפילה החסוד-כביכול לבין מונולוג פנימי נרגש וייצרי, ובין ציניות מסתגרת לעצבים חשופים. הסכסוך בתוך נפשה של גיבורת השיר מתגלה בתפניות מוזיקליות חדות ובמאבק קונטרפונקטי בין הזמרת לתזמורת. רגשותינו כלפי הדמות (רחמים? הערצה? הזדהות?) משתנים אף הם מרגע לרגע. הלחנת המילים "סלח לי, ריבונו של עולם, כי לא הריתי אלא שירים" מבליטה את אופיין הגאה אך גם הסרקסטי והמוזיקה מובילה בהדרגה אל התרסה זועמת, כמעט יהירה: "וכי צדקתי בכל יסוריי!" אלא שמייד אחרי הצהרה זו, התזמורת נסוגה מן הסולם שביססה הזמרת, כאומרת לה "האומנם צָָדָָקְְתְְ?" מתח זה נמשך לאורך כל הסצינה: הזמרת מבססת את מעמדה בקטעים שהוראות הביצוע שלהן הן "אקסטטי וטראגי" או "מאסטוזו", אך הקרקע נשמטת מתחת לרגליה. "סצינת טירוף" אמרנו. שיא הניצחון שבעוצמתה הנשית של הדמות מגיע בחלק השלישי, בהלחנת המילים "כי ידעתי אהוב בנפשי ובבשרי": המילים "כי ידעתי" על מטענן הארוטי חוזרות כמוטו, פתח לשירה מלודית-לירית החושפת טלטלה חושנית ורגשית. ההצהרה הקודרת "הכל אסלח לך!" מובילה אל האפילוג הטראגי, לבקשה האחרונה – ספק נואשת, ספק סרקסטית ל"אביב אחד וחמסיני". הזמרת חוזרת בעקשנות, ברגיסטר נמוך, על המילים "רק אחד". הפוסטלוד ממשיך לכאורה באווירת החידלון, אך יש בו גם מוטיב האהבה "כי ידעתי". לאה גולדברג ודליה רביקוביץ׳, צילומים: ויקיפדיה לאה גולדברג דוליה רביקוביץ' כפי שלא הכרתם! מאמר מאת: המוזיקולוג ד"ר אורי גולומב
17 מביעה שילוב בין יופי "חמדה" המילה המקראית מרהיב, תשוקה ותאווה עד איבוד שליטה. הפואמה של דליה רביקוביץ' גדושה בתיאורי תשוקה ארוטית המתמזגת ביפי הטבע ובאור הגנוז המזוהה עם "יום השביעי בשבת". כל אלו משמשים נקודת מוצא למוזיקה ססגונית ומלאת הבעה, הנוגעת במה שבכוח המילים רק לרמוז. לדברי המלחינה, "המשפט המסתורי היפה הפותח את השיר הצית בי תשוקה להחיות דרך ההלחנה את עוצמת החוויה; לחקור מהי אותה 'חמדה שלא היתה כמוה'". עוד לפני הישמע המילה הראשונה, מעוררת התזמורת ערגה להתעלות מיסטית וחושנית. המוזיקה סוחפת את גיבורת השיר ואותנו בתנועה הולכת וגוברת, התואמת את תחושת העונג נורא-ההוד שבטקסט. האינטנסיביות נשמרת אפילו ברגעים שקטים; חוויית הקדושה החושנית ניכרת הן בירידתה של הזמרת אל צליליה הנמוכים ביותר, הן בעלייתה לרגיסטר הגבוה, המבריק והאקסטטי. לצד אלה, מורגשת נוכחות התפילה היהודית וההוויה המיסטית, כבאזכורים החוזרים-ונשנים של "יום השביעי בשבת" – זמן שמתאפשרת בו תנועה בין הנשגב לארצי החולף; אחד משיאי השיר הוא בהופעתו האחרונה של ביטוי זה. המוזיקה מציירת סיפור משלה בחזרות על מילים ובחיבורים חדשים, למשל, במהלכים חוזרים על השורה "והאור החל מסביב שוטף כנהר לנבוע" ובקיטוע נרגש, סינקופי, על "וגלגל העין את גלגל החכמה חמד". כוחם של הצלילים לצלול אל מעבר לשפה ניכר באינטרלודים התזמורתיים, במעטפת הכלית המשוחחת עם הקול ובמעברים התכופים של הזמרת למליסמות אקסטטיות. המוזיקה של סטלה לרנר תומכת אך גם מתחרה בדימויי הטקסט וממזגת את המיסטי עם הפסטורלי והארוטי. מהרו להבטיח מקומכם בק נוצרט הבא! Yannick Perrin צילום: דויד גריילסאמר, רחמני ונב רא וול קוז ו׳קרו , מנצח ופסנתרןדויד גריילסאמר : קונצ'רטינו לפסנתר ותזמורתקוז'וקרו : קונצ'רטו לפסנתר בסול מז'ורראוול 2 ' : סימפוניה מסרחמנינוב – תל אביב 17.02.25 - רחובות 23.02.25 | – ראשל"צ 22.02.25 ,19.02.25 03-9484840
18 דבוז׳אק, צילום: ויקפדיה לצד השמות חיים גמזו, הדה בושס וחנוך רון, שקהלי תיאטראות וקונצרטים ציפו למוצא פיהם ואמנים נרעדו בגין ביקורותיהם, כיכב בארץ (וב"הארץ") מבקר המוזיקה נתן דונביץ'. ערב אחד, בשבתי בקונצרט, עלתה בי מורת רוח מן האטונליות של היצירה שנוגנה, ולפתע מצאתי את עצמי משמיע את הפסוק: "מרקס טעה ושנברג גם!" ואז, מן השורה שלפניי נפנה אליי ראשו של נתן דונביץ' עצמו, אושייה, כאמור, והראש הנהן שלושה הנהונים רבי משמעות ובמנעד ניכר. נבוא אל ברטוק. ברטוק אהב לשזור ביצירותיו את האידיום הא-טונאלי, בואך שנברג וסטרווינסקי. כאן, בקונצ'רטו השלישי לפסנתר ולתזמורת, מגיעה לידי שיא מגמת מיתון המורכבות ביצירותיו, שהחלה כמעט עשור קודם לכן, עם הקונצ'רטו השני לכינור, שבו השלים ברטוק פחות או יותר את האקספרימנטליזם המודרניסטי. אך ביצירותיו - טונאליות יותר או פחות – התבלט עוד חידוש מאפיין ובולט. ברטוק היה מלחין פולקלוריסטי ולאומי*. הוא ושותפו זולטן קודאי נחשבו לנציגים בולטים של הלאומיות במוזיקה האירופית. בהיותם אתנו-מוזיקולוגים, הייתה המוזיקה הכפרית הלאומית ההונגרית כר חקר ומסלול המראה אל עבר חנותיהם. היסטוריון המוזיקה ויליאם מאן ניסח זאת כך: "קודאי וברטוק הניחו באמתחתם מטמון יקר מפז של מורשת מוזיקלית הונגרית עממית, רגע לפני שנמחה זכרה כמעט לחלוטין על ידי הרדיו והקולנוע, שהמירו את המורשת המוזיקלית הייחודית של כל כפר במוזיקה בינלאומית קלה". במי מז'ור הלחין 3 ' את הקונצ'רטו לפסנתר מס בארצות הברית, אליה היגר בשל 1945- ברטוק ב איבתו למשטר הפאשיסטי של ארצו. הגירתו לא היטיבה עם הקריירה שלו. בתחילה לא מצא את מקומו. כמו כן נאבק בלוקמיה קשה וכל זה מנע ממנו להלחין בשנותיו הראשונות בעולם החדש. למרבה המזל, הגיעה אליו הזמנה ליצירה מקרן קוסביצקי, וכך נוצר "הקונצ'רטו לתזמורת" המפורסם, שהתקבל בחום והביא גם להטבה במצבו הכלכלי והנפשי. גם מצבו הרפואי השתפר קמעא, ולשתי מתנות גורל אלה מייחסים רבים את הנימה הקלילה, הכמעט ניאו-קלאסית של הקונצ'רטו הזה. אפרופו מתנות - ברטוק יצר את הקונצ'רטו כמתנת יום הולדת לאשתו דיטה. בעצם, מתנת יום הולדת וירושה: כוונתו הייתה שאחרי מותו תתפרנס דיטה מנגינה כסולנית בקונצ'רטו הזה, הקליל והמאיר-פנים. , גם אם 3 ' פשטות כמו-קלאסית יש בקונצ'רטו מס היא מועברת דרך פריזמת האידיומים "המודרניים" . נראה כאילו ה"קונצ'רטו של דיטה" 20- של המאה ה נוצר בנסיבות קשות, אך בידי אדם האומר שלווה. מיד נראה שבפרק ב' מצטט ברטוק תפילת הודייה של בטהובן על החלמה ממחלה. בטהובן אכן החלים; )1945-1881( בלה ברטוק במי מז'ור 3 ' ק נוצ'רטו לפסנתר ולתזמורת מס
19 ברטוק לא. הקונצ'רטו הושלם כמעט עד סופו, אך את שבע-עשרה התיבות האחרונות נאלץ לתזמר טיבור שרלי, תלמידו וחברו של המלחין. תלמיד אחר, ג׳רג׳ שנדור, גולה הונגרי אף הוא, היה הסולן בבכורה, , עם תזמורת פילדלפיה בניצוח יוג'ין 1946 בפברואר אורמנדי. דיטה הפסיקה לנגן בפומבי לאחר מות חזרה להופיע, בין 60- בעלה. רק בתחילת שנות ה היתר בקונצ'רטו המוקדש לה. מעל למלמול תזמורתי של תיבה וחצי פותח הפסנתר , אלגרטו, בנושא סינקופי. הנושא הפרק הראשוןאת הוא הלחם בין מקצבי ריקוד הונגריים-מלעיליים לסווינג ג'אז אמריקני. לקראת אמצע הפרק הכל נעצר, והפסנתר מציג נושא חדש המשלב טונאליות מסורתית עם מרווחים ומקצבים בהשראה אתנית הונגרית. לאחר המחזר**, דועך הפרק לידי קודה שובבה - שיח בין הפסנתר לחליל. גם לקרן יש תפקיד מעניין בפרק. קריאותיה מפסקות אותו לידי חלקיו השונים. , אדג׳ו אמוני, הוא לב הקונצ'רטו. יש הפרק השני 132 ' בו הד לפרק ג' של הרביעיה בלה מינור אופ של בטהובן, "מזמור הודייה לאלוהות מפי מחלים". ברור מזה שברטוק חש כי בריאותו משתפרת, אף כי בדיעבד לא היה כך. אך היו לו אז גם חדשות טובות שאכן התגשמו: המלחמה באירופה תמה, ברטוק שמע שלמשפחתו ולקודאי שלום וברטוק ג'וניור שוחרר משירות ארוך בצי האמריקני. והנה, כשהסולן פוצח בניגונו, נגינתו נשמעת כתפילה. קטע אמצעי דמוי סקרצו מחקה ציוצי ציפורים וקולות טבע אחרים, המבוססים - כך מספרים לנו - על צלילים שהקליט ברטוק שנה קודם לכן, כשנפש עם דיטה בכפר בצפון קרוליינה. ולבסוף האבוב משיב את הפרק אל התפילה. בזיקוקים וירטואוזיים לוהבים ובמקצבים הונגריים הפרק עממיים גדושי סינקופות מסתער הפסנתר על , אלגרו ויואצ'ה. הפסנתר יוזם פוגה שובבה המסיים וזו "נלמדת" על יד כל כלי התזמורת. ואלס חביב הוא רק אחת מן הקריקטורות הנטולות מן הקלאסיקה של המאה השמונה-עשרה, הצצות כרבות אחרות משום מקום. המוזיקה הזאת חוברה בידי מלחין על ערש דווי, אך היא משדרת תחושת שחרור. בדומה לסיומו של "הקונצ'רטו לתזמורת", יש גם כאן תזמור מתעבה לקראת סיום צוהל. איך מנסח מבקר אחד? "התזמורת מתעקשת להתחרות בפסנתרן. אפילו קדנצה לא ניתנה לו!" *שני המונחים אינם היינו הך. למלחין הלאומי לא היה די בליקוט אלמנטים עממיים, אלא בליקוטם בקרב עמו שלו. **חזרה על נושא שהושמע בפתיחה.
20 בשר-כבש, אספרגוס ושעועית, מה מקומם בסימפוניה האמורה לבטא רוחניות? ובכן, המאכלות שמימיים: הם רקומים בשיר "החיים השמיימיים" שתזמר הסופרן שלנו בפרק הרביעי של סימפוניה הזאת, אחת המושמעות ביותר של מהלר. היצירה מתנהלת לה בתמימות ילדית, בשונה מיצירות רבות אחרות של המלחין היהודי-בוהמי-אוסטרי, הנוטות להתעמק בסוגיות הרות גורל כייסורים, גבורה ותהילה. לא קל היה לו למהלר בחייו. נוירוזה קשה שלטה בו. זכורני סרט על אודותיו, בו פקד על אלמה רעייתו לגרש את ציפורי השיר מגינתם, כי הן מפריעות לו להלחין (!) במאמר שכתבה המוזיקולוגית ניצה אברבאריה, שנה למות 100 חוקרת מהלר מובהקת, לרגל המלחין, היא אומרת: "הסימפוניה הרביעית של מהלר אינה דומה לאף יצירה אחרת שלו. היא מקרינה אושר ושמחת חיים, אף כי חוברה בתקופת חרדה ומחלה קשה. זו הסימפוניה האינטימית ביותר, וצליליותה הקאמרית מתבטאת בהקטנת תזמורת הענק הוואגנריאנית האופיינית ליצירות סוף המאה התשע עשרה. גם משכה מצומצם יחסית למהלר, והיא הסימפוניה הראשונה שלו השומרת על מתכונת מסורתית של ארבעה פרקים: פרק בצוּּרת הסונטה, סקרצו וטריו, אדג'ו ורונדו. השקיפות, האלגנטיות והרעננות שלה אכן מצדיקים את הכינוי 'הסימפוניה הקלאסית של מהלר'". מחזיק-מחרה אחריה המוזיקולוג האמריקני יו מקדונלד: "הסימפוניה [הזאת] מאמצת את העיצוב הקלאסי הסטנדרטי והיא כתובה לתזמורת צנועה, עתירת כלי נשיפה של עץ ושל מתכת, אך דלה יחסית בכלי נשיפה נמוכי צליל; יש קטע סוער בפרק הראשון ועוד אחד בפרק השלישי, אך בדרך כלל אין רעמים וברקים וגם לא פולמוסים מוזיקליים מתוחים בין כלים או חטיבות". טיפה מפתיע: מהלר בנה את יצירתו מן הסוף להתחלה. נסביר: גרעין הסימפוניה הוא השיר "החיים השמיימיים" מרכזו של הפרק האחרון. השימוש בשיר נובע מעיסוקו האובססיבי של מהלר ב"קרן הפלא של הנער", אוסף שירה עממית שפורסם כמאה שנה לפני זמנו*. מלחינים רומנטיים בני דור שומאן וברהמס שאבו בלי סוף מן המקור הזה, המלא בשמחות אביב ובעולם נקי מדאגות מלבד אוהבת'ותי-לאאוהבת'ותי. קרבתו הרוחנית של מהלר לרומנטיקה הנאיבית של עידן זה, הביאתהו לחבר בשנים כתריסר שירים מהאוסף לקול ולפסנתר 1899-1888 או לקול ולתזמורת. כמה שירים אף מצאו את דרכם אל הסימפוניות השנייה והשלישית**. בשלישית, הארוכה מכולן, תכנן לכלול כפרק שביעי (!) שיר ושמו "השמיים גדושי כינורות". 1892- שהלחין ב ואולם, לפני פרסום השלישית, החליט להוציא את השיר ולהניחו בצד כגרעין לסימפוניה עתידית. , נטל את השיר, הסב 1899- ואמנם, שנה אחר כך, ב את שמו ל"החיים השמיימיים" והציבו כפרק מסכם אחרי שלושה פרקים כליים. )1911-1860( גוסטב מהלר בסול מז'ור 4 ' סימ פנויה מס גוסטב מהלר, צילום: ויקפדיה
21 בנוי בצורת הסונטה***. פתיחתו הפרק הראשון יכולה לעורר דיצה בכל ילד ומי שנפשו ילדית: פעמוני מזחלות חורף מציירים וינה הלובשת לובן, אולי אלה חג המולד או פתחה של שנה חדשה. שקיפותו של התזמור - גם בהתקבץ מקבצים קונטרפונקטיים – משיבת נפש. מנגינה מחייכת רודפת אחרת, אף אחת אינה מעווה פניה, עד למקטע הפיתוח***. שם השמיים מתקדרים, והפרק לובש אופי של חלום ביעותים. ואולם, החלום הרע חולף, והסיום מחזיר אותנו לאווירת הרוגע. מתארת ניצה אברבאיה כך: ״[זהו] הפרק השניאת סקרצו גרוטסקי, המשלב לסירוגין חטיבות טריו רגועות בנוסח מחול לנדלר אוסטרי״****. התוצאה היא סקרצו כפול (סקרצו-טריו-סקרצו-טריו-סקרצו), כבפרקים דומים בסימפוניות של בטהובן. בגרסה המקורית הוסיף מהלר את הכותרת: "החבר הין קורא למחול. המוות מנגן בכינורו בדרך מוזרה ומוביל אותנו בריקוד לשמיים". החבר הין היה בפולקלור הגרמני כינוי הומוריסטי למלאך המוות, המפתה בנגינתו נשמות (כב"ש ׂׂר היער" של גתה). המוות מיוצג בפרק בכינור סולו שמיתריו מכוונים בטון אחד גבוה מן המקובל (ְסְקוֹֹרדַַטוּּרה), ויוצרים צליל חריף כבכינור עממי. בעת חיבור הפרק אמר מהלר: "זה סקרצו מסתורי, מבלבל ומוזר. הוא נשמע מסמר-שיער, אך באדג'ו יבוא הכל על מקומו בשלום". , אדג'יו, מתון, כהגדרת הפרק השלישיהבטיח וקיים: המילה אדג'ו, ומאיר פנים במיוחד לצ'לי, המציגים את הנושא הראשון. לאחר זמן מה, המפעם מואץ ומזכיר את דופק הסקרצו, והנושא המרכזי לובש תחפושות חדשות. כשכבר נדמה שהקצב יוצא משליטה, הקרנות "לוחצות על הבלמים" והשקט שב. אבל הנה הפתעה חדשה - אקורד מי מז'ורי, סולם הנשמע מרוחק וחדש, אף כי נרמז כבר קודם. לבסוף הפרק "חוזר לעצמו", לטמפו הראשון ולסולם התחילי, סול מז'ור, ורק צל נותר מן הזעף. לכאורה! כי משמעותו של המי מז'ור הנ"ל אינה מתבררת עד לתיבות האחרונים של הפרק הרביעי. סולמן אותו מי מז'ור, כאילו חלומו של הילד הוביל - כדרך הלבנים הצהובות של דורותי - אל החזון השמיימי. תיאור גן העדן מופקד, כאמור, בידי השיר "החיים השמיימיים" שצליליו נרמזו כבר בפרקים הקודמים, אך כאן נשמע הכל בבירור גם במילים: כמה חסרי דאגה חיי גן העדן, מלאי מחול ונגינה... ֶה טורח, הורדוס בוזק ומורח, �ֶּ ואוכל טעים! יוחנן על ש פטרוס מגיש דגים ומרתה תפודים מאודים. יש הסוברים שחלקים באוסף "העממי" הומצא בעצם "במוחם הקודח" של צמד המלקטים, ארנים פון אכים וקלמנס ברנטו. * ** את החידוש שחידש בטהובן בשלבו שירה בתשיעית שלו אימץ גם מהלר - כברליוז, מנדלסון, ליסט וסיבליוס לפניו. *** צורת הסונטה הוא "שם קוד" לפרק או ליצירה המתחילים במצג (אקספוזיציה), העשויה לרוב נושא א', גשר, נושא ב' ולפעמים קודטה (זנבון); למצג מצטרף הפיתוח (וריאציות על נושאי המצג), ואז בא המחזר (רפריזה או רה-קפיטולציה), ה"נוטל חזרה" את נושאי המצג ומשמיעם שוב, לרוב בשינוי ובגיוון. **** לנדלר הוא, למשל, המחול שמחוללים מריה והרוזן פון טראפ ב"צלילי המוזיקה". ) והדף הפותח של הפרק הראשון של הסימפוניה, צילום: ויקפדיה 1905 כריכת ההוצאה לאור הראשונה של הסימפוניה (משנת
flippingbook.comRkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5