shmulik

| שמואל לוי 89 מצב בריאותי היום ראשית, אינני מתבכיין ולא חסר לי אוכל. לא רוצה חברים. כך בא לי. באחד מביקוריי בעיר מולדתי הגעתי לפגישת חברים לבדי. הכול שונה, פונו כבישים, בנו בנינים רבי קומה ובמקום להגיע לעירי, הגעתי לצערי לתל אביב ומשם לפגישה. הגעתי ונתקבלתי בחיבוקים, נשיקות, סיפורים. שאלתי לתומי: איפה החברה, לא באים לפגישה? נאמר לי בפשטות: חיים מת מסכרת. בזמנו חיינו כמו תאומים. אז היכן לוצקי? חברי בעממי ובתיכון, והיה שחקן מכבי פתח תקווה ששיחק כחלוץ – מת. מה עם משה כהן? גם מת. ועוד כמה חברים - כולם הלכו ועזבו אותנו בגלל הסוכרת. ק”ג ללא רופא, ולא 5 אני נבהלתי, ומאז שנפרדנו ירדתי נגעתי בגרגר סוכר עד עצם הכתיבה הנוכחית. אבדוק מה מצבי בבדיקת דם ואתייחס לתשובה. לא עלה על דעתי שאפול למצבי רוח קודרים. לאחר לכתה של אשתי אימא ז”ל בעצם הבית עזוב, איננו מטופל. מכונת הכביסה נזרקה וקניתי אחרת. אי לכך, ישנם בגדים מעטים שאפשר לכבס בידיים. אני שומר על הופעה נאה. מחליף בגדי הלבשה, וזאת כדי שלא אראה אדם עזוב ומסכן. לא עלה על דעתי לקנות בסופר אוכל ולבשל. אני לרוב מסתפק בפלאפל כי אין לי חשק להכין אוכל, ממשיך לצייר, בעצם, בשביל להעביר את הזמן. בעצם, אני ממלא את החדרים בקנבס - ציורי בדים. בדקתי בארון היכן בגדי החורף. גיליתי ערימות של בגדים של אימא ז”ל וזוגות מכנסיים, לרוב ארוכים ורחבים. הם כנראה של האח שלך. אין לי אומץ לזרוק