shmulik

| שמואל לוי 85 דברים לבתי גלית לפני המלחמה אימא ואבא חיו באידיליה, היה לנו טוב. אני כותב ותוהה: למה אימא עצובה ושינתה את אורח חיי לאחר שהגעתי אל הבית מהגיהינום? אלוהים, למה הצלתני? ראה מה קורה בבית. וההבדל בין החיים למוות היו בגודל של חוט תפירה. כחובש קרבי חיי נמוגו. אימא מירה השתנתה ללא הכר וקיבלה מצבי רוח קודרים. כדורים ביום ושכבה לישון. הכדורים 20-30 היא בלעה שקיבלתי מאגף השיקום הם להרגעה ועזרה לשינה. פעמים רבות, פתאום הייתה מגיחה אלי, פורצת בצעקות ומשליכה עליי חפצים מכל הבא ליד. הרביצה לי עם חפצים, סטרה סטירות ללא הפסקה וחזרה למיטה בקללה שאגיע לגיהינום. אם הרמתי עליה יד? בכנות, האמיני לי, לא נגעתי באימא. לא יכולתי להיות עם אימא באותו חדר ועברתי לישון במיטה שלך, של גלית. כמובן, מתוך פחד, כל לילה נעלתי את הדלת והיא השליכה חפצים או זרקה על הדלת ואני התכווצתי. כל שבוע הוזמן אמבולנס לבית חולים לשטיפתקיבה. ואותי המשטרה לקחה לכלא -שלוש פעמים הוכנסתי לכלא והסברים לא עזרו. יום אחד אימא כדורים והזמינה אמבולנס, באמתלה שאני 40 ,30 בלעה הרבצתי לה, פצעה עצמה עם סכין והודיעה למשטרה. לא ידעתי על כך, ואני יושב ובוהה בבית. דופקים בדלת. שוטרים. שאלתי: מה אתם רוצים, הרי 3 אני פותח ורואה לא עשיתי מאום, עזבו אותי. לחצו אותי לצד של המטבח, פן אברח מהם. אתה בא אתנו למשטרה או שניקח אותך. החלטתי, שאינני יוצא מהבית, כי לא נגעתי באימא. לפתע,