shmulik

| שמואל לוי 79 ביקור בבוסטון ארה”ב מרוב געגועים לבתי נסעתי לבדי לביקור לעיר בוסטון שעות. 10 בארה”ב. זמן הביקור יפה לחודש, זמן הטיסה החלטתי לתומי ללכת לחפש חנות לקנות איזה בגד לימים הקרים. אזרתי אומץ והתחלתי ללכת באזור שאני לא מכיר בכלל. האזור שבתי גרה בו נמצא באזור של יערות. מוזר לראות שם חיות למיניהן מטיילות בחופשיות רבה, וישנה הוראה לא לגעת בהן ולהפריע את אורח חייהן. הלכתי בכביש רעוע, שרכבים אינם נוהגים בו, והאזור כולו עזוב. האדמה אדמת כורכר וקוצים דוקרניים. תוך כדי הליכה לא פוגשים אדם לשאול שאלה, כלום אין בנמצא, ואני ממשיך בהליכה ויהי מה. משמאלי מתקן עזוב וריק, ואין את מי לשאול כיצד מגיעים לאזור הקניות. לפתע, בחורה יצאה החוצה, הרמתי את קולי וביקשתי עזרה בשפה האנגלית: סליחה, אסקיוז מי. היא ניגשה אליי. אמרתי לה, שאני מחפש מקום שאוכל לקנות בו מכנסיים, מעיל וכדומה, ובביטחון אמרה לי: כן, יש, לך ישר ישר ישר עם הכביש עד “טרפיק לייט” – רמזור. ותלך לכיוון שמאל ולא 6 או 5 ימין. תודה. בטרם נפרדנו שאלתי כמה ק”מ, אולי ק”מ. חשבתי אם לחזור או לא והחלטתי ללכת לחפש. ובכן, הגעתי לרמזור, פניתי לצד שמאל והתחלתי ללכת - מסתכל ואין כלום, רק אדמה וקוצים. ומרחוק מאוד נראים גשרים ורכבים נוסעים בהם, לאן השד יודע. המשכתי לדרכי בארץ לא זרועה, בינתיים עייפתי והצמא החל.