shmulik

החיים על פי שמוליק | 72 חיילים פגועים, במצב 71 אינטנסיביים. בכל סידרה היו כמוני. הצבא הכין אוהלים בתוך וינגייט, מאחור. הביאו אלינו, לבדוק ולרשום, את מיטב האנשים: פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מדריכי ספורט וג’ודו, כגון: יעל ארד. וישר הליכה לבריכה לשחות. 6:00 השכמה מוקדמת בשעה מאוד קר להיכנס לבריכה, אך מחכים לנו 6:00 בשעה המדריכים. לא אבוש ואומר, שלא פעם חמקתי מהכניסה למים, ולפני עזיבת הבריכה הייתי מרטיב את בגד הים כאילו אני בחברותא. נעשו שיחות רבות עם הצוות, והן רושמות ושואלות וחוזרות שוב: זהבה סלומון, פסיכיאטרית ראשית של צה”ל ובתיה פריד, סגניתה. מדריכת הג’ודו יעל ארד הייתה שעה ביום מעיפה אותנו לתקרה, ואנו נופלים על המזרונים. לאחר מכן, זוגות-זוגות ביצענו קרבות בג’ודו, כמובן, לאחר שלמדנו כיצד בולמים נפילות. קיבלנו הרצאות ובידור בשליחות הצבא. זכור לי טיול אחד ארוך לאזור לבנון - בהפסקת חניה הוזמנו למחנה צבאי ואירחו אותנו כיד המלך: שולחן ערוך עם מפה, צלחות וכוסות ודברי מתיקה. כמובן שעשו זאת היות שידעו מי אנחנו, כלוחמים חיילים, אכלנו, שתינו, נהנינו. לפני 71 פינקו אותנו. אנחנו סוף החגיגה אזרתי עוז והרמתי את ידי כדי להודות להם. עמדתי וביקשתי להודות למחנה, שהכין עבורנו במיוחד את היום הזה, סיפרתי על הקרבה בין החיילים, גילינו גם את הטוב והרצון וההבנה כלפי חיילים החוזרים משדה הקרב. אמרתי: כל הכבוד לכם, ואני, בשם כל החיילים, שאני חושב שהם מסכימים איתי, ובשם כולם, אומר תודה רבה. כולם, גם המפקדים של הקבוצה מווינגייט, התרגשו שהודיתי