shmulik

| שמואל לוי 71 מלחמה. אנחנו יורדים ומטפלים בפצועים, טיפולים כמו בתרגילים רבים, שביצענו תמיד במילואים. האמבולנס מגיע אליהם, נאספים ונלקחים לתאג”ד להמשך טיפולים ותיקונים פה ושם, ומשם נלקחים במסוק וטסים לבי”ח רמב”ם. ברקע, הרעש לא פוסק. מלחמה. יש לפעמים הפסקות, בהן הזדמנות לכתוב גלויה למשפחה. אכן, . כשהנהג 8 ציירתי וכתבתי עם רפיל לבתי האחת והיא בת עם האמבולנס מגיע, נותנים לו את הגלויה, וכשהוא חוזר לתאג”ד, נותן לטייס ההליקופטר את הגלויות. הטייס לוקח, שם בכיס, ובהגיעו לרמב”ם מוסר את הגלויות מהחזית, ובפרק זמן קצר מאוד הגלויה מגיעה לבית. פעמים רבות היו הזדמנויות לכתיבת גלויות באותה צורה. בהמשך, הגיע השחרור מא-נעמה ועברנו לתאג”ד שלנו בדאמור. בעצם, הייתה עבודה רבה של פציעות כתוצאה מסתם ירי פצמר”ים, ופצועים ערבים רבים הגיעו אלינו לקבל טיפולים, ואכן טיפלנו בהם יפה. ביום אחד של פעילות בתאג”ד קיבלנו הודעה מהמפקד לארוז הכול ולקפל, כי יוצאים עם הרכבים בשיירה ענקית לכיבוש ביירות. נודע, שבכנסת דנים כעת אם להיכנס או לשוב הביתה. אז נודע, כי השיירה כולה חוזרת למחנה דוד, לקבל שחרור מהצבא. זאת הייתה שמחה גדולה וחזרנו הביתה. ובכן, כל החובשים שוחררו, ואותי שלחו עם רכב לתל השומר, עם הפניה למחלקת אוזניים ומשם למחלקת עיניים. לאחר זאת, הביאו אותי למחלקת בריאות הנפש 31 ולאחר שיחה נשלחתי לווינגייט לעבור סידרה של ימי מילואים. הצבא הכין שלוש סדרות כאלה לטיפולים