shmulik

| שמואל לוי 69 יום הזיכרון שנים למדינת 70, יום הזיכרון לחללי צה”ל 18.4.18 היום יום ישראל. יש לציין שביום הזה דואב ליבי במיוחד. הטקס לנופלים במלחמות ישראל קשה עבורי, מפני שחוויתי שם 1982- את המוות בקרבות מלחמת לבנון הראשונה ב שימשתי כחובשקרבי בהיטס. עםתחילתהקרבות, התאג”ד ממחנה דוד בחיפה התמקם בדאמור בלבנון, בהרגשה שיתחולל קרב בכביש הראשי, בגזרה השמאלית בצד הים חובשים ורופאקרבי (קרדיולוג). כשהחלו 6 התיכון, בו היינו 6 הקרבות בגזרה המרכזית, נחת הליקופטר ואסף מיד את החובשים והרופא, עם החגור המוכן וילקוט קרבי של הד”ר. מטרים ונופל, עולה ונופל 3-4 המסוק החל לנסוק, עולה בגלל הכובד. הדלתות נפתחו, הורידו אותי בחיפזון ואת החגורות של יתר החובשים. הדלתות נסגרו והמסוק החל לנסוק יפה. לא קיבלתי הוראות להישאר, הלכתי לאוהל שהוקם, ובגלל עייפות הנסיעה והקמת האוהלים הלכתי לנמנם. לפתע אוזני שומעות רעש של מסוק מתקרב אלינו ונוחת. עקב רעש המנוע והמדחף לא שמעתי את הקריאה, חשבתי שאני נשאר. אך מצאו היכן אני ומזרזים אותי להיכנס למסוק. הכניסו את החגורים, ואני כרגע עם הרופא ושני טייסים, עולים לגובה. לפני הטיסה ניגש אליי חייל דתי ונתן לי ספר תהילים מיני, שמתי אותו בכיס. אגב, הוא נמצא איתי בכיסי עד היום. אנו בגובה העננים דק’ בערך, הרופא המוטס תופח לי על הירך 5 בטיסה של ורומז לי לשלוח מבטים החוצה. שמתי לב, שגם הטייסים