shmulik

| שמואל לוי 59 ילדותי בתקופת המאורעות. גרנו 1936 נולדתי בפתח תקווה בשנת בצריף רעוע, בין פרדסים ושדות. מי גשם חדרו למיטות בחדר שינה וההורים שמו בו דליים. בגן ילדים לא ביקרתי. אוכל לא היה. בצהריים אחותי זהבה הכינה מטעם מיוחד וזה היה נהדר: פרוסה אחת של לחם עם גלד בצל. הורי ליקטו עשבים, קטפו פירות. היו מקרים שקטפו כמעשר לעניים. המדינה נכנסה לתקופה קשה מנשוא, שקראו לה תקופת הצנע. הממשלה חילקה תלושים לקניות בסיסיות כמו: לחם, שמן ושעועית. אני בקושי מחזיק מעמד בחיים וכמו באושוויץ נראיתי ילד רזה עם בטן נפוחה. התוצאה: חוסר חלבונים משווע, הבטן נפוחה ונוטה למטה. היום ידוע, שהחלבונים גורמים לאיחוד כל התאים של הגוף וכל האיברים במקומם מונחים. אך כשקיבלנו ביצה אחת, שהייתה שייכת לי בלבד, אימא מבשלת אותה ונותנת לאבא בימי שישי. שלטון הבריטים הבריטים שלטו בארץ בצורה לא אוהדת. התנהגו ביד קשה, והתייחסותם כלפי יהודים הייתה בוטה. המשפחה , כשהגיע 1924 של אבא דוד גרה בפתח תקווה משנת אחים ואחות. החיים היו קשים 3 כציוניסט לציון. אנחנו ומקומות עבודה בקושי בנמצא. לארוחת צהריים אחותי זהבה הכינה לי פרוסה עם גלד של בצל. הגרמנים נלחמו נגד כל העולם. כדי לעזור לאנגלים במלחמה, ביקשו