shmulik

החיים על פי שמוליק | 50 לאכסון. כאשר נודע לי שהכסף נלקח ע”י זיו $ 2750- את ה לשמירה, ועד היום אינני יודע מה עשה איתם, שאלתי אותו היכן הכסף שקיבלת מאימא, והוא ענה: כאן בבית. אגב, לאחר העבודה באגד הייתי מגיע הביתה ומונית מחכה לי, כדי לקחתני לשיעור באחד הכפרים. הייתי חוזר בשעה הביתה. ערב אחד גיליתי שעיניו אדומות. אמרתי לו: 23:00 עישנת חשיש. מניסיוני הדל, אנשים שעישנו סמים עיניהם אדומות. ממש הכרתי כאלה שעישנו אפילו לצדי. אגב, אני אינני מעשן בכלל. גם סיגריות לא. בתשובה על עישון החשיש זיו ענה: לא, מה פתאום, אני רק לא מרגיש טוב, ואמו הסכימה ושתקה. לפני המלחמה חיינו המשותפים היו מצוינים, אך לאחר המלחמה, שבה נפצעתי וחזרתי הביתה לצמיתות, השתנו פני הדברים ומירה החלה להידרדר, כאילו אינה רוצה לחיות ושואפת למות. בתחילה, במשפחה שלטה מירה והטלפונים הופנו למירה. החיים בבית השתנו, ותשומת הלב עברה אלי, מתוך דאגה של הממונים מאגף השיקום שדאגו לי, והוזמנתי מידי פעם לתל השומר, לבריאות הנפש של צה”ל. מצבה של מירה הגיע להתדרדרות שאין כמותה. היא עשתה לעצמה דבריםשאינני יכול להעלותם על הנייר. לפני החתונה של גלית בתי התפוצץ לי בראש אגרטל דקורטיבי עבה תפרים 6 והתרסק. הגעתי לבי”ח רמב”ם עם חבר ותפרו לי בפדחת. כך הגעתי לחתונה של בתי, עם פלסטר על הראש. אשתי כיצד הגיעה? אני הסעתי אותה לחתונה. התביישתי מאוד כששאלוני מה קרה לי? ואמרתי שנפלתי.