shmulik

החיים על פי שמוליק | 36 19:00 לחייך אליי. עם רדת השמש מתקרבת העלטה, השעה והכול נרגע, כאילו ביקשנו רגיעה או הפסקה, כי רוצים לנוח. האויב אותו דבר, כנראה. הכנתי את השכפ”ץ במקום מזרון ותיק במקום כר, והרוח חזקה להחריד בליווי קור של הלילה. הגיע אליי החבר מאגד, אמר לי שהוא גדול ועבה, הוא ישכב ראשון ואני שני, כלומר, אחרון, זאת כדי לשמור עליי, וכך ישנתי עד אור הבוקר. עברו ימים מספר. קיבלנו פקודה מהתאג”ד להתכונן לכיבוש ביירות ואנו אמורים לטפל בפצועים והרוגים. כשאוזני שמעו שעומדים אכן לכבוש את ביירות חשתי רע בתוכי ובנפשי. בעצם, כבר השתתפתי לפני שבועיים בקרבות הגזרה המרכזית, אני זוכר היטב וחרוט בראשי כל פרט שעברתי, וכעת לחזור שוב לקרבות ולחשוב שאין סיכויים לחזור הביתה. לא בא בחשבון לחזור שוב לגיהינום. פתחנו את שער הכניסה והוצאנו את כל הרכבים - נגמ”שים, משאיות, והעמסנו את הציוד - לכביש המוביל בשיירה לכיוון ביירות. כעת אנו מוכנים לכניסה, כאשר נקבל הוראה. בינתיים, התאג”ד קיבל הוראה בטלפון מהחמ”ל להמתין להחלטת חברי הכנסת, אם להיכנס ואולי לא. ואכן, קיבלנו שיחה שהכנסת החליטה לא. שמחנו כולנו.