shmulik

החיים על פי שמוליק | 32 חובשים, 5 קיבלתי הוראה לרדת ולהוריד את החגורים של אשר טסו לפני, המחכים למסוק השני עם החגור ותיק רפואי ולי. ברדתי מהמסוק, נאמר לי לגשת לנקודה לעזור להעמיס למשאית שמונה הרוגים חיילים, המונחים על האדמה והם עטופי שקיות ניילון, ולהביאם לארץ. נעשה לי דקות מגיח אמבולנס לקחתני עם 10 רע על הנשמה. כעבור החגורים לנקודה הנקראת אַ-נַאַמַה. שם נמצא תאג”ד של החובשים, 5 גולני המגישים עזרה לנפגעים. שם מחכים לי כדי להיכנס פנימה לקרבות. בדרך ל אַנַאַמַה ביקשתי מהנהג קצת לדעת מה קורה בזירה. והוא לא עונה. אולי לא הבין. שאלתי שוב והוא צעק עליי נורא חזק: “שתוק לפני שאני הורג אותך. עזוב אותי”. מסתבר, שהנהג פחד מטילי כתף היכולים לצוץ מבין העצים הסבוכים ולפגוע בנו. כשהגענו, הורדנו את הציוד, קיבלנו נגמ”ש חדש וקמב”ץ (קצין מבצעים). ניסינו להיכנס לזירה ולא יכולנו. מעוצמת הקרבות וההפגזות הקמב”ץ החליט לעקוף את הזירה ולנסוע מצד מערב כדי להגיש עזרה לחיילים, כאילו, אפשר לומר, מאזור רגוע יותר. הגענו למתחם תותחנים של האויב, ראינו סורים שוכבים הרוגים, ואכן, קצין תיצפת סורי מבחין בנגמ”ש ובו חיילים ומשאית מלאה ארגזים ואלונקות. ברגע שהגענו למתחם, שעות. פעם 3 מ”מ במשך 130 קנים 12 הופגזנו בקטיושות ראשונה שאני נקלע להפגזה כבדה הנופלת עלינו. רואים את הנפילות, המפחידות נורא. לא נותר אלא לחפש מחסה. קיבלנו מהחמ”ל פקודה להישאר במקום, כי באה החשיכה. ההפגזה הופסקה והנגמ”ש לא מסוגל לנוע. הזמנו את חיילי