shmulik

החיים על פי שמוליק | 26 פעם שאל אותי המפקד, מה אשתי עושה, במה היא מתעסקת? עניתי בפשטות: מורה, והיא בהריון והסיכויים לתאומים. למחרת, ביקש לשוחח איתי. לאחר דיונים עם מפקדים שונים, הודיע לי במפתיע שאני חוזר לבאר שבע. עניתי: למה? כי אני לא טוב? לא נכנסנו לבור, תמיד הגענו לנקודה בזמן. ואז אמר לי: אשתך בהריון ואתה צריך להיות לידה. כך נפרדנו, אבל בתנאי: והיה ויקרה כאן משהו, אתה חוזר שוב אליי. בינתיים, לא שוחררתי. בעצם, אני עוד במילואים, מתייצב כל יום בתל שבע, ע”י באר שבע, הצבא הקים שם מחנה ארעי, וחוזר הביתה. כל ערב, כדי להעסיק אותי, קיבלתי אמבולנס עם נהג, ונסענו לקיבוץ בארי, שם קברו בצורה ארעית את הרוגי החיילים. קרובי ההרוגים באו הרבה לבקר. היו אנשים שהתעלפו, וזאת הייתה עבודתי לטפל בהם. הנישואין שלנו. חתן. כלה.