shmulik

| שמואל לוי 25 בעצם, לאפסנאי היה אסור לאשר לי לקחת מסיכה כזאת עם חור ענק. אך בצבא וכח”ל אני רואה את רצינות המפקדים הפעילים ורגישים למה שנעשה סביבם. אני “מסיר את הכובע בפניהם”. אכפת להם, פשוט מגיע להם כל הכבוד. הדאגה של המפקדים לחייליהם לא תסולא בפז. לדעתי, אין דברים כאלה בכל הצבאות האחרים. , כנהג אגד, הובלתי חיילים טנקיסטים ממחנה 1973 בשנת נתן לתעלת סואץ. כשירדו החיילים לקראת משימה, ביקשו שאסתלק מהמקום, מחמת סכנת מטוסי אויב. חזרתי לב”ש ומיד התגייסתי כחובש קרבי. ניגש אלי המפקד, המכיר אותי היטב, וביקש ממני שאתחבר אל קצין רפואי פיקודי, תת אלוף (מר”פ) עירן דולב, כנהגו האישי. עירן סילק עד עכשיו ארבעה נהגים: עקב אי זהירות נפלו לבורות שהמצרים יצרו על הכבישים ובאזור מהפצמ”רים. למה אני דווקא? תשובתו: בגלל שאתה חובש קרבי ונהג באגד. לפני פגישתי, צריך היה להעביר אמבולנס לרפידים בגמר הנסיעה, ואני, באל עריש אתחבר עם עירן דולב. הכרנו, שאל איך ומאין הגעתי, אוירה טובה הייתה והקשר בינינו התחזק. יצאנו למשימות, ביקורינו היו לעזר לחיילים וחיילי מילואים ופסיכיאטרים. הנסיעות היו מעבר לתעלת סואץ, חצינו את הגשר שאריק שרון התקין עם חייליו, הגענו לארץ גושן, שם יש שדה תעופה מצרי ענק בשם פַאִיד. ובכלל, היינו נוסעים המון שעות למרחקים. עירן היה נרדם בקבינה, ובהגיענו לנקודה הייתי מעיר אותו.