shmulik

| שמואל לוי 13 השבוי מִסְטאַלַג יעקב, סיפר לנו מה עבר עליו. כמובן, שהחיים שם היו קשים וחיו תמיד בעורמה, שיגעו את טרם הכרזת המדינה, 1948 השומרים הגרמנים. בשנת הבריטים נעשו קשוחים, עשו צרות, מיררו לנו את החיים ועזבו את הארץ מתוך כוונה לתת לערבים את המדינה. נולדתי והחלה תקופת המאורעות. היהודים 1936 בשנת פחדו שיפלשו לארץ בקלות. כמובן, שהתגברנו עליהם. אבא היה ער בלילות ושמר עלינו עם נבוט ליד הדלת, שמא יחדרו ויבזזו את תוכן הבית ואולי יחסלו אותנו הערבים. לבסוף, על מנת לעמוד נגד הערבים, כל הארגונים ביחד התלכדו: הפלמ”ח, האצ”ל, הלח”י וההגנה. חיים וצורצ’ה התגייסו לצה”ל (אגב, צורצ’ה היה פעיל באצ”ל). צורצ’ה אדם מיוחד היה, לא ידעתי על מעשיו, ועל כל פנים התאכזבתי. אני נולדתי ואלו היו ימים קשים מנשוא. מאוד קשה 1936 ב היה להורי לגדל אותי. לצערי הרב, נראיתי כמו הילדים באושוויץ, עד כדי כך רזה הייתי ועם בטן נפוחה. אחי חיים החזיר את המדים הבריטיים, ולאחר מכן לבש מדי חאקי, התגייס לצה”ל ונלחם כחייל לכיבוש יהוד, לוד ורמלה. הגיע זמנה של זהבה להתגייס כחיילת, לשרת בחיל האוויר. כשסיימה את הצבא, סיימתי תיכון והתגייסתי לצבא. עלי להזכיר שבמלחמת השחרור שררו חוסר פרנסה וחוסר מזון בסיסי בכל המדינה, והתקופה נקראה תקופת הצנע. קיבלנו תלושים מהממשלה ועמדנו בתור ללחם,