shmulik

החיים על פי שמוליק | 104 כך, החייל עוצם את עיניו ומת. המקרה עם הפצוע הזה השפיע עלי יותר מדי. ביקשתי שיתעורר, שיקום, כי אימא בבית עוד לא יודעת. הרגשתי לא טוב. הפיצוצים גרמו לי ללחץ בחזה והרופא, שהוא קרדיולוג באיכילוב, אמר לי: דקות הגיע 10 עזוב הכול, לך לעץ הגדול, שב ותנוח. כל אליי ושאל אם אני עם כאבים בחזה, עניתי שלא. נודע לי שהרופא דאג שאני בתחילת התקף לב, וחשב לשלוח אותי עם הפצועים לרמב”ם במסוק. בקיצור, עליתי למסוק עם פתק קשור בשורש כף היד, כפצוע. המסוק הגיע לעננים, ואני עם כל מיני מחשבות: סוף סוף הביתה. לפתע, המסוק קיבל הנחיה לחזור חזרה, להוריד פצוע קל ולהעמיס פצוע קשה. כמובן, דפיקה על הגב ותנועה של רד למטה, אף מילה וירדתי. הגעתי חזרה אל הרופא והחובשים השתוממו.