shmulik

| שמואל לוי 103 טיפול בפצועים לאחר המלחמה בלבנון, כידוע, שימשתי כלוחם, דהיינו, חובשקרבי בהיטס. הנושאהזה נטמעבנפשי - להגישעזרה ראשונה לחיילים בקרב. פצעי מלחמה כל כך רבים נטמעים בנפש, גרוע יותר מחיילים שנהרגים תוך כדי לחימה. טיפלתי בהמון כאלה, וליבי נחמץ ממראות מחרידים. אגב, הפצוע אינו קורא למפקד, הוא צועק אימא. ואני ניגש אליו, מביא אותו למחסה ונותן לו טיפול כראוי, רץ ומודיע למפקד ומודיע מה שקרה בשטח. אמבולנס מגיע אליו ומביא אותו לתאג”ד (תחנת איסוף גדודי) וחוזר שוב לאזור הקרבות. למזלם של הפצועים, הם קיבלו ממני טיפול נאות, נשלחו לתאג”ד, ומשם במסוק לרמב”ם. השאלה היא מאין הידע שלי לטיפול הולם לכל פצוע בכל אזורי הגוף: בראש, בגפיים - הידיים והרגליים, בטן וגב, קדימה ואחורה בגוף. 10 אני לא מלאך, אינני רופא קרבי. פשוט, הוצבתי לבה”ד ללמוד אנטומיה, פיזיולוגיה וחבישות לחיילים הזקוקים לעזרה. נוסף ללימודים, לפעמים מזמינים את החובשים ימי תרגולים למיניהם, ובנוסף, למילואים כחובש 31- ל מרפאות בבסיסים שונים. לאחר פציעתי המשכתי לטפל בפצועים, על אף היותי פגוע וזקוק לטיפול. מה ששבר את לבי, היה טיפול בפצוע ירי מסוים: גזרתי את בגדיו, כדי לבדוק כניסה ויציאה של קליע, אלה ההוראות, תוך שיחה עם הפצוע הצעיר ומתן טיפול הולם, שיגיע עוד הביתה לאחר טיפולים. תוך כדי