shmulik

החיים על פי שמוליק | 100 הנושא הרגיז אותי מאוד עד שבא לי לקחת ממנה את החפץ או המתנות שהבאתי. לעומת הבנות, מרום גילי לא קיבלתי מתנות, למעט מתנה אחת טובה שקיבלתי ממשרד הביטחון , כדי 50% - מכונית טויוטה קורולה חדשה בגלל נכות של להקל על חיי. אני נזכר בתקופת ילדותי, בתור נער ובתיכון לא היו דברים כאלה, כי לא היה כסף לאכול. חיי שונו לחלוטין. בזמנו קניתי שנים והיה לי כסף למכביר. לאחר 35 מניה באגד, עבדתי מכן, בפנסיה שקבלתי, קניתי דירה בקריית ביאליק ואני משכיר אותה. שמתי כסף במניות, לימדתי עזרה ראשונה שנים אני מחליף מכונית חדשה ממשה 4 מחוץ לאגד. כל בייט. אשרי וטוב לי, אך בעצם ישנה נקודה אחת שמציקה לי: לצערי, אני בודד. כואב לי, מדוע לא ניצלתי מספיק את חיי, עקב דאגה לבתי גלית (היום היא ד”ר למדעי המוח). בעלה בהייטק עובד, מרוויח מצוין ודואג למשפחתו וגם דואג לי - כל הכבוד. שואל אני את עצמי, למה כל כך השתדלתי עבורם. ספק אם יבואו פעם אל קברי, מי יודע מי ילווה את גופתי. הלוואי שאלוקים יעזור לי. לצערי, רוב בני משפחתי קבורים בבית העלמין בעיר פתח תקווה, עיר מולדתי. אחי רפי טמון בהרצליה, ואנוכי אטמן בתל רגב ליד אשתי ז”ל, באזור חיפה. על כל אהוביי נאמר קדיש, סליחה, מי יבוא לבקר ולומר קדיש עלי? היום אני חווה את המלחמה ונמצא בטיפול פסיכיאטרי ממשה”ב. לצערי, אני בודד בבית. זהו עול ענק בשבילי: קניות, בישול, כביסות לתלות, לייבש, לקפל אותם, מיטה, ציפות, שמיכות, חורף, קיץ, נקיון הבית, ביגוד. אני מעביר