sept_D

ירחון ההתאגדות הישראלית לברידג' שונות 34 בחוץ חם ויבש, המוני אנשים ברחובות ואנחנו נכנסים למלון הענק והמפואר. חשוך מעט ומסביב כסף וזהב - מין מציאות מדומה של עושר. קריר, המזגנים עובדים בפול ווליום ואנחנו ניגשים לעבר דוכן הקבלה. רעש עצום , שקשוק מכונות הקזינו, נדמה שכולם כאן. זה בכלל לא מלון, זו עיר ענקית שבה עוברים ממקום למקום המוני אנשים, נשים, ילדים, תינוקות, לבנים, שחורים, צהובים, מלוכסנים, ספורטיביים, אלגנטיים ומה לא. בנות צעירות חצי-עירומות מדדות על עקבים גבוהים ודקיקים, גברים בחליפות נוצצות, מוסיקה רועשת. לאחר התמקמות בחדרים המפוארים אנחנו ניגשים למשימה, בירור לוח הזמנים של תחרויות הברידג'. אמנם זו אמריקה הגדולה ששלחה אנשים לירח, אך לתדהמתנו קשה מאוד להבין מה קורה. בכל קומה , אך ask me עומדת אישה עם שלט גדול שעליו כתוב עדיין הבלגן גדול. מסתבר שיש המון תחרויות מקבילות ברמות שונות וצריך להחליט ולהתברג למקום הנכון, המון אולמות שבהם משחקים בו זמנית אלפי אנשים. אנחנו מתקדמים למשרד שבו צריכים להירשם כחברים (התאגדות הברידג’ האמריקנית). לאחר ACBL- ב שהאיש חוקר מה רמת הברידג’ שלנו הוא מזכה כל אחד מאתנו בנקודות שיתייגו אותנו. מתקרבים לאזור התחרויות. המון רב סביבנו. כל אחד מהם מחזיק בידו מין קלסר אדום קטן ובו כרטיס השיטות שלו. חשבנו שאולי נרכוש אחד כזה ואז נהיה כשאר האדם, ואולי לא. משלמים לא מעט עבור התחרויות וממתינים. קצת מוזר, מפני שאנחנו רגילים למסכי מחשב שיורו לנו את מקומנו, אך להפתעתנו יש קיר ועליו בריסטול גדול עם כיסים ושני אנשים עם כרטיסיות נייר קטנות מתחילים להכניס לכיסים את מספר הזוג ולאן הוא יילך. כמובן שזה לוקח הרבה זמן, וכמובן שהתחרות לא תתחיל בזמן, אך נראה שלאיש זה לא מפריע. ואז לאט לאט מתחיל כל אחד לתפוס את מקומו. מנהל התחרות מורה לכולם לשבת ומודיע שאסור בתכלית האיסור להחזיק טלפון גלוי גם אם הוא סגור, וראו זה פלא – כולם מצייתים ותוחבים את ידידם האלקטרוני לתיק, ועד סוף התחרות שום מסך אינו מנצנץ מלבד של חבר ישראלי שבסך הכול רצה לצלם את האירוע, ומיד נקנס על כך. באולם. יש מרחק שקט דומיה המשחקים מתחילים. גדול בין שולחן לשולחן. איש אינו צועק, איש אינו מדבר. מנהל התחרות משועמם, עסוק רק בהעברת בורדים מפה לשם ולעיתים נדירות נקרא לשיפוט. בכל שולחן שבו אנו משחקים היריבים לוקחים את כרטיס השיטות שלי וקוראים אותו בעניין רב כאילו היה זה ספר מתח. הרמה מאוד גבוהה. מאוד מנומסים: אף אחד לא מתאר מה היה לו ומה יהיה לו. רושמים תוצאה, מכניסים את הקלפים ללוח וממשיכים. אני משתוממת האם זה אמיתי? ולפתע לאחר שמונה בורדים מכריזים על הפסקת שירותים של עשר דקות. חלק יוצאים, חלק נשארים ואני תוהה: האם יחזרו כולם בזמן? מסתבר שכן, ואלה ששיחקו לאט הדביקו בהפסקה את הפער. שוב ממשיכים לשחק. ממש נעים באולם, שקט ורגוע. התחרות מסתיימת. אנחנו יוצאים מהאולם. חוזרים לפגוש את ידידנו האלקטרוני הקטן, מחפשים תוצאה. תעלומה. איך נדע מה עשינו? אני מתגעגעת לאתר הברידג' שלנו שתוך דקה נותן משוב על תוצאת המשחק. רק לאחר זמן רב אני מצליחה למצוא ולראות מה ומי. חוויה! בלאס-וגאס 2019 נשיונלס קיץ סוניה מרק //