october_19

אנו מזמיניםאתכם להכיר את נילי יהל: לא רקשחקנית וותיקה, לא רקמורהמנוסה לברידג' אלא יחידת סגולהשמזהשנים רבותחושפתאת רזי המשחק גם בפני קהילת העיוורים בירושלים. לקרוא ולהתרגש יש לה את זה , שהתקיים בתל אביב היווה 53 פסטיבל הברידג' הבינלאומי ה הזדמנות מצוינת להכיר מקרוב אלפי שחקנים מרחבי הארץ ברמות שונות, החל ממתחילים וכלה בשחקני נבחרות מהארץ ומהעולם, אשר המשותף לכולםהינו האהבה למשחקהברידג'. הפעם בחרנו לשים את הזרקור על אחת המשתתפות המרתקות שלוקחות חלק בפסטיבל כל שנה: , ירושלמיתמלידה, משחקתבמועדון הברידג' נילי יהל תכירו את עירית ניימן, ברי ויצ"ו ירושלים, הממוקם בבית הכרם ומנוהל ע"י אבנר ואיזבלה פוקס. נילי, מורה לברידג' במשך שנים רבותשלימדה וממשיכה ללמד תלמידים רבים באזור ירושלים רבתי, לרבות פרויקט יוצא דופן במסגרתו היא מלמדת תלמידים עיוורים, הנחשפים אל נבכי המשחק באמצעות כתב ברייל בשילוב הסברים מילוליים. (ראו הרחבה בהמשך). )4- , סבתא ל 2- נילי (מתגוררת ברמת שרת בירושלים, אם ל עסקה רוב חייה בהוראה. היא לימדה הנחלת לשון (עברית) באולפנים עבור עולים חדשים, תושבים ארעיים ותיירים, וסייעה להם להכיר את השפה העברית. במהלך השנים אף ניהלה אולפן בירושלים, וכן עבדה כמורה ומפקחת במשרד החינוך, תפקיד שכלל התעסקות שוטפת עם אוכלוסיות עולים, עבורם בנתה תכנית הסתגלות ייחודית בארץ בדגש על הוראת השפה העברית. את משחק הברידג' הכירה נילי יחד עם בן זוגה לשעבר לפני שנה, במהלך היותם סטודנטים צעירים בתחילת 40- למעלה מ העשור השלישי לחייהם. ''אני זוכרת שחבר הגיע בדיוק מהטכניון ולמד שם ברידג' עם החבר'ה. הוא הציע ללמד אותנו את המשחק ומאז הכול היסטוריה'', היא מספרת בערגה. ''כך במשך מספר שנים היינו משחקים להנאתנו בבתים בימי שישי בערב. עוד לא היה לנו מושג אז מהו מועדון ברידג', אבל פשוט נהנינו מהחברותא ומהאפשרות לשחק ולהעביר את הזמן בצוותא. למעשה, היינו בטוחיםשאנחנו מכיריםאתהמשחקעל כאשרסיפרו לי שנפתחמועדון 2000- בוריו, עד לתחילתשנותה ברידג' בבית הכרם, סמוך לביתי. מאותו יום השתנו חיי. הבנתי שהברידג' הואהרבה יותרממשחק, הואעולם ומלואו והחלטתי שעליי ללמוד את המשחק בצורה רחבה ועמוקה הרבה יותר על מנת להתקדם''. בניסיון להרחיב את אופקיה בברידג', נרשמה נילי לקורס מורים , באמצעותו רכשה ידע רב, כזה אשר לדבריה מוטי גלברד אצל ''עשה לה סדר בראש''. במקביל, הוצע לה ללמד ברידג' באופן . ''עבורי זו הייתה זכות גדולה, הסתדרותהמורים קבוע במסגרת ולמעשה הצ'אנס הראשון שקיבלתי כמורה מוסמכת לברידג'. לשמחתי, השמועה אודותיי עברה מפה לאוזן די מהר. צברתי יותר ויותר תלמידים, וכיום אני משקיעה בלימוד המשחק את עיקר זמני. אני גאהלהגידשעדהיוםעברו תחתיי מאותתלמידים ולאחרונה גם בקרב גמלאי הסתדרות המורים הדתיים התפשט "הנגע".... של הברידג'. שלא כמקובל דתיים אינם משחקים בקלפים אך לאחר שהסברתי שזו בעצם שפה חדשה הולכים ומתרבים שם התלמידים. אני יכולה להעיד שאני מגיעה לכל שיעור עם דרייב מחודש ורואה באפשרות ללמד אוכלוסיות שונות את משחק הברידג' זכות גדולה שניתנה לי. במהלך השנים חלק מהתלמידיםשלי הפכו אפילו למוריםבעצמם, וזהאולי הסיפוק הכי גדול''. ואם דיברנו על אוכלוסיות שונות, זה הזמן להרחיב על הרומן של נילי עם הוראת הברידג' לעיוורים: לפנישניםרבות, בכתבהבביטאון הברידג' נכתבעל נילי: "מדי יום מגיעה נילי לאגודה למען העיוור בירושלים. את 13:00 שלישי ב פניהמקבליםתשעה-עשרה אנשים, מקצתם כבדי ראיה ורובם עיוורים לחלוטין. בחדר הלימוד אין לוח, אין גיר, אין משמעות לתנועות, רק קולה של המורה מפר את הדממה". אז איך הכל החל? האגודה למען העיוור בירושלים. ''לפני מספר שנים פנו אליי מ התקשר אליי בחור שסיפר לי על המועדון של האגודה ברחוב כנפי נשרים בירושלים. הוא סיפר לי שיש להם קלפים בכתב ברייל, ושהם מעוניינים ללמוד ברידג' בשילוב הוראה שתתבצע על ידי בעל פה. וכך יצאנו לדרך. בתחילת הדרך הייתי מכתיבה להם, ואחד התלמידים היה מדפיס את חומר ההרצאה בכתב ברייל. סך הכול לומדים שולחנות 2- תלמידים ב 8 בפרויקט הזה המתקיים אחת לשבוע משחק. התלמידים הללו פשוט מדהימים ומרגשים אותי בכל פעם מחדש. הם בעלי זיכרון פנומנלי, מעבר להיותם אנשים מקסימים. הסיפוקהואעצום כאשר אני רואהאותםמתקדמים ומתמקצעים במשחק, על אף מגבלת הראייה. מבחינתי When There is a Will - המשפט שהכי תקף לגביהם הוא ".There Is a Way אם היית נדרשת להגדיר את חשיבות הברידג' והמקום אותו הואתופס בחייך,כיצד היית עושה זאת? ''זו שאלה מצוינת. הברידג' הוא משחק שמפעיל את הראש בצורה בלתי רגילה, משחק מאתגר ביותר, ותחרותי, אליו הצלחתי להתחבר בצורה אבסולוטית. מה שמיוחד מבחינתי הוא העובדה שבכל שיעור, משחק או תחרות, אפשר ללמוד משהו חדש. הברידג' הוא משחק ותחום קסום, שאשמח להמשיך ולעסוק בו עד יומי האחרון. אין סיפוק גדול יותר מאשר להפוך תחביב למקצוע".