october17

ת השנה שחלפה א התחלתי "לא מי יודע מה". האמת שרציתי להגיד פס, אבל פחדתי מהשותף שלי. זה שיושב למעלה ולא פוסק לספור נקודות (בעיקר בערב ראש השנה). ומה שמפחיד יותר זה שהוא עושה את זה באמצעות הנציג שלו עלי אדמות אשתי שתחיה. והיא בטח הייתה אומרת: "למה לא ...." "היית צריך ....." "לא ראית ש..." אתם מכירים נכון? ואני כל שנה בתקופה זו של השנה מתייצב כל בוקר בחמש וחצי בבוקר ב"תחרות הארצית לסליחות" ואומר: "על חטא שחטאנו לפניך בהכרזה לא נכונה" "על חטא שחטאנו לפניך בריווק" "על חטא שחטאנו לפניך בדאבל מעניש " "על חטא שחטאנו לפניך בספירת הלקיחות" "על חטא ועל חטא ועל חטא ..." ועל כל אלה אלוה סליחות סלח לנו כפר לנו מחל לנו, והוא משום מה לא סולח....... אבל אני רציתי להכריז אפילו שלא היו לי שליטים במייג'ור. האמת שלא היו לי שליטים בכלל. השליט היחידי בשטח היה הקינג הזה עם המדאם (זאת הפסיכולוגית) והג'ק המרגיז שלא פוסק לעשות פרצוף של אס. ואז חשבתי אולי לפתוח עם טוּ קלאב ואז נזכרתי שגם יגאל פתח עם טוּ קלאב ולא היה לו שום דבר ביד. (איזה יגאל? - יגאל סרנה) ועשו עליו דאבל בסוף, והוא גמר "בוֹטוֹם" ואז החלטתי לשבת על הגדר ולחכות, אתם יודעים חברים כשאין לך יד טובה עדיף שיהיה לך פרטנר טוב (או להיפך.....) אז חיכיתי. הבורדים הבאים השתפרו קצת, פשוט הבנתי שלא הכול בחיים זה נקודות. פתאום גיליתי שכשיש התאמה אפשר לעשות נפלאות – בעיקר בן בני זוג. נזכרתי שבספר הקונבנציות "קמא -קונבנציה" יש אין סוף אפשרויות: קפילטי וספגטי. טקסאס ואוגוסט - פתח תקווה וספטמבר. אינוורטר וטורנדו - ספילנטר - והוריקן. בקיצור אין סוף אפשריות. ופתאום הכול השתנה. הפסקתי לפחד מהשליטים וממשפחתם, התחלתי לשחק חופשי ומאושר ולא כבול. וגם זה שיושב במרומים התחיל להבין שנכון, לפעמים יותר משתלם להגיד פס אבל... אבל במצב שלנו עדיף להכפיל ולהפיל. הייתה שנה נפלאה אהבתי אותה ואת בת זוגי השבוע נסגור את קופסאות ההכרזה ונאחל לכולנו שבתחילת השנה הבאה שתבוא עלינו לטובה נתחיל שוב עם חיוך ובכיף שנה טובה.