dec4

ציפורים בברידג' כתבה ואיירה: כלילה בן-עמרם מועדון הברידג' בירושלים מלא תמיד עד השוליים בערב-רב של אנשים שערב-ערב משחקים. מהם קבועים וידועים, וביניהם יש טיפוסים יפים, טובים, או מאוסים. בין הנשים והגברים יש הדומים לציפורים: כטווס הזוקר את נוצותיו לזר של טורקיז וזהב הדור ממקור עד זנב הבעת עליונות על פניו כך צועד לו בנחת עכשיו נעלה מעל כל ערב-רב סגן-אמן השש אלי קרב. על רגליו הקצרות מדדה לעתים גם מבליט החזה הברווז השמנמן (לא רזה) טועה בהכרזות (הוא כזה) ובולע צפרדע, כי זה מזונו הטבעי (עד שירזה...). יונק-הדבש היפיפה אינו כלל חלוש ורפה. מרפרף במקום לעוף, מכל פרח יונק צוף. נראה כמרחף, בלי נוע, אך כנפיו מהירות, או-ווה! כמו כנפיו של יונק-הדבש מעפעף שחקן לא-חלש, בריסיו המצלים על עניו, אך מאום לא נסתר מפניו. מבט צח ובהיר, ללא עב, מבזיק במהירות אל שכניו, כל טעות – מנצל! כל שבב של היסוס גלוי לפניו. רק עול-ימים, גמול מחלב, וכבר הוא אלוף, השובב... נחליאלי שחור-זנב מבשר את בוא הסתיו. כל שנה אלינו שב מארצות הקור אל השרב. יש במועדון עכשיו שחקן אשר אלינו שב לא מזמן נסע, עזב, וחזר עם בוא הסתיו. מתיבת-נח העורב יצא ולא שב. מי יודע מה מצא... מאז הפך שמו לבוז ושמצה. אך עורבנו – השחקן בריצה יחליף פרטנר. היום עם ניצה ומחר אולי עם דץ ודצה... עורב נאמן? – עלבון והשמצה!