dec2020

עברו כבר יותר משבועיים ועדיין כל כך קשה לכתוב עליך בלשון עבר. היית אבא מדהים, רגיש, קשוב, אכפתי ותמיד זמין לתת עזרה וייעוץ. היחסים שלנו היו הרבה מעבר. גדלת בחיפה למדת בבית הספר הריאלי, היית קצין בצה"ל וסיימת את הטכניון בהצטיינות. לאחר מספר שנים של עבודה כמהנדס החלטת לעזוב וללכת אחרי האהבה והחלום שלך. הקמת מפעל חיים ויצרת את פסטיבל הברידג' הבינלאומי באילת שהפך לאחד מאירועי הברידג' היפים בעולם, שכלל אלפי משתתפים מהארץ ורחבי העולם. ולי, לי הייתה הזכות לעבוד וללמוד ממך, ואיזה זכות זאת הייתה, בכל מה שעשית הצבת סטנדרטים חדשים, פרצת דרך ושברת שיאים. לא הכרתי אדם כל-כך זריז מחשבה, חרוץ, פרפקציוניסט, מבריק מיכולתך 100% ובעל יכולות ניהול לא מהעולם הזה. הקדשת בכל מה שעשית בחיים. כל דרך אחרת הייתה זרה לך, ביצעת הכל בתשוקה אדירה ואהבה שאין שניה לה. שנה. למרות זאת 15 חלית במחלה ארורה שנמשכה מעל ל- תמיד היית כל כך חיובי, והתנהלת כאילו שהיא לא קיימת. בחודש באחרון כשהמצב התדרדר לא התלוננת פעם אחת(!) שקשה לך, ועכשיו כשיושבים ובוכים אולי אם היית מתלונן זה היה טיפה מפחית את הכאב, אבל עד לרגע האחרון לא היית מוכן לותר. בנובמבר שעבר חגגנו חצי יובל לפסטיבל ולמרות המחלה הארורה עדיין עבדת מסביב לשעון כי זה מי שהיית - לוחם אמיתי. אני לא אשכח את המבט שלך ששנינו הבנו מה הוא אומר: קדימה אלון אני הייתי עושה את זה בחצי מהזמן... כל מי שראה אותך ראה דמות דומיננטית חזקה וקשוחה, אבל כל מי שהכיר אותך קצת יותר לעומק ידע איזה לב ענק יש לך וכמה רגיש אתה. והשנה כמה אירוני שברגעים אלו היה אמור להתקייםהפסטיבלשבוטלבגללהקורונה וגםאתהעזבתאותנו. בצעירותך התאהבת במשחק הברידג' והקדשת לו חלק גדול מזמנך ובזכות כישרון אדיר הפכת לאחד השחקנים הטובים בעולם, ייצגת את המדינה בנבחרות ישראל במשך עשרות שנים שבהם הישגים חסרי תקדים. היית ווינר גדול במשחק ובשום שלב לא ויתרת בדרך לניצחון. במקביל גם ניהלת את הפסטיבל הבינלאומי בת"א, היית עורך העיתון במשך עשרות שנים וכתבת ספרי לימוד. אבל מה שהכי אהבת זה לאמן, היית מאמן נבחרות ישראל במשך שנה. בתשוקה, אהבה 35 כ- לאבא שלי, לשותף שלי, לחבר הכי טוב שלי. והבנה הפכת את ישראל לאחת המעצמות הגדולות בברידג' העולמי כשגידלת דור אחרי דור, ולא רק איך לשחק, אלא גם איך להתנהג, איך לחשוב בהיגיון, איך להצליח. ידעתי כמה מעריכים אותך אבל גם אני הופתעתי מכמות ההודעות שקיבלתי בטקסט בוכה שאמרו: היה כמו אבא בשבילי, איבדתי אבא שני, בלעדיו לא הייתי מגיע לאן שהגעתי, היה המנטור של חיי. השפעת ונגעת בליבם של כל כך הרבה אנשים שזה בלתי נתפס. כמו לרבים אחרים גם לי גרמת להתאהב במשחק, למדתי ממך הכל! הצלחתי היא הצלחתך. כשהסתובבתי בתחרויות בעולם תמיד חימם את לבי כמה הערכה ואהבה יש לאנשים מכל העולם כלפיך. ידעתי שלא משנה אם אני מסיים לפנות בוקר ברגע שאני אסיים 4 בצהריים או ב- 4 לשחק ב- לשחק לא תעבור דקה ויגיע טלפון ממך: כמה נגמר שאלת, ואיך היה, לך לנוח מחר יום חדש, ותמיד עוד משפט מעודד ומפרגן להמשך התחרות. תמיד כששיחקתי ידעתי שיש עוד זוג עיניים שעוקב ומעודד וזה נתן לי אנרגיה וכוחות. היית הכל בשבילי אבא, אח גדול, חבר, מורה, מנטור. אין יום שלא היינו מדברים כמה פעמים בטלפון בין אם זה על החיים, ספורט, עבודה, ברידג'. כל-כך אהבת את החיים וניצלת כל הזדמנות להקדיש למשפחה, לטייל איתנו בעולם ולצבור חוויות. כמה אהבנו לעשות דברים ביחד, לשחק טניס, שנים היינו הולכים למשחקי כדורגל וכדורסל. החיים לא יהיו אותו דבר בלעדיך, תמיד תישאר בליבי בכל שלב בכל רגע בכל פעם כשאצטרך לקבל החלטה אראה אותך מולי. אין לי מילים לתאר את גודל אהבתי אליך. מוכן לתת הכל בשביל עוד חיבוק ונשיקה בנך האוהב אלון. ירחון ההתאגדות הישראלית לברידג' 18 אלון בירמן