alhazafon239

16.9.2020 / על הצפון / על הצפון 16.9.2020 39  המשך בעמוד הבא ניעות, ומבלי לדעת כיצד תיראה בסוף, היה יוסי. כל השנים הוא עסק כל כולו בהתחדשות, שימור ופי ־ תוח המכינה. כשחזרתי לעבוד בה כמדריך, ראיתי עד כמה התפתחה, גדלה והתמסדה בתהליך ארוך שנים. יוסי הפגין אהבה ונאמנות בלתי נגמרים למפעל הזה, שלצד צמיחה והצלחה ידע גם רגעים קשים, שלא ריפו את ידיו. כמדריך, לא הבנתי איך מרוב אחריות ישנים פה בלילה – איך מצליחים לאפשר לאנשים להוביל בעצמם, לאתגר את עצמם, להביא אותם רחוק בהרבה מכפי שחשבו שניתן, ולהשיב את כולם בשלום [פיזי ומנטאלי] אחרי שעברו תהליך משמעותי. את המשא הכבד הזה נשא יוסי כל השנים וכל הזמן. יחד עם מחשבותינו הנשגבות כחניכים וכאנשי צוות, בלט החיבור המתמיד של יוסי לקרקע. השא ־ לות ששאל, בניסיון להבין את הרציונל מאחורי הפ ־ עולה שלנו, כמו גם מאיפה נביא את המים והאוכל, הובילו אותנו - דרך התשובות שהשבנו - להבין בע ־ צמנו אם הפעילות ראויה או לא. לאורך כל השנים, ובניגוד לחוקי הטבע, המשיך יוסי להיות תמים, להתלהב מהאמירות ומהתשוקה של חניכים, גם אם שמע את אותו הדבר עשרים או שישים פעם לפני כן, מכיוון שידע שעבור החניך זוהי הפעם הראשונה ותחילת התהליך. ההקשבה הזו נעשתה תוך כדי יחס מכבד לכל אחד ואחת שרצו לבטא את עצמם. אני מאמין שהגישה הזו היא מה שהובילה את המד ־ רשה למנהיגות חברתית להיות מה שהיא היום – מוסד חינוכי מפואר, וספינת דגל של המכינות בישראל. עודד שטיין, בוגר מחזור ג' במכינת מעיין ברוך. החל מ � ה מהשנ ימלא את מקומו של יוסי ברוך כמנהל ה כינה. אהרו ן ולנסי להביט באיש, ולהאמין שיש תקווה , כשפגשתי את יוסי 1991 היה זה באחד מימי שנת בכניסה למועצה. איש צעיר ונאה, לבוש ג'ינס וחו ־ לצה מונחת מעל. חייך ושאל היכן מתרחש המכרז. באותה שנה החל את עבודתו בריכוז החינוך הבלתי פורמלי, תפקיד שהיה מותאם לו ככפפה ליד. עם עיניים בוהקות, ראש מלא כרימון ברעיונות יצא לדרך. די מהר אסף סביבו צוות צעיר, אנשים נוס ־ פים בקיבוצים שלנו ובעלי מקצוע מהמועצה. נבנה החזון, הוגדרו המטרות, כשיוסי מוביל, מקרין טוב לב, תבונה רבה, אדם "משנה עולם". תמכנו והל ־ כנו איתו, והוא פנה לנוער בגובה העיניים, דיבר את שפתם, שידר מנהיגות צנועה, כזו של דוגמה אישית. תוך זמן קצר היו תוצאות ראשונות: נבנתה תש ־ תית רחבה של פעילות, תשתית ארגונית שכללה הדרכה וקשרים ענפים עם מחלקות המועצה וצוותי החינוך במשקים. בשנה השנייה, אט-אט ובבטחה, נוצרו הקשרים למערכות החינוך הפורמלי. מעגלי חינוך משותפים משלימים זה את זה. החינוך הפו ־ רמלי והלא פורמלי, מערכת מקיפה שיודעת לדבר בתוך עצמה, כשהיה ברור יותר מתמיד שהילדים והנערים הם המרכז, והמערכות סביב הן האמצעים. עברו מספר שנים, וידענו שהאיש הנכון נמצא במקום הנכון. באותן שנים פיתחנו מערכת יחסים עם המועצה של מטה בנימין, קשר שנמשך כעשרים שנה. היה זה רעיון מכונן. קירוב הלבבות בין חילו ־ נים לחובשי כיפות סרוגות ביהודה ושומרון. יוסי לקח חלק חשוב במערכת הגומלין הזאת. היה ברור שאנחנו בונים מערכת ארוכת טווח, ולכן חשוב היה לשתף בכך את הנוער משתי המועצות. על אף הקו ־ שי הרב וההתנגדות של חלק מהאוכלוסיות משני הצדדים, נפרץ הקיפאון ונוצרו פעילויות משות ־ פות. גם בקרב הנוער היתה המטרה הכוללת האמי ־ רה המדגישה שמדובר בעם אחד. משפחה אחת שיש בה בעיות לא קטנות, שוני תרבותי, אידיאולוגיות סותרות, ויכוח קשה על השקפת העולם. כנגד הנו ־ ער שלנו, שהיה שותף בחלק מהפרויקט, עמד אתגר מסובך, בין היתר, להגדיר לעצמו את שאלות הקיום בארץ מול הנחישות בצד השני ואמונתו במטרות ובדרכו. באחד הסיורים לבנימין נחשפנו למכינה הקדם צבאית הראשונה ש"הגוש" יצר. מכינה למנהיגות של י"גימלים, שנה לפני צבא. עמדנו משתאים. להיפגש עם הצעירים הללו, לשמוע ורק לקנא... ידענו שנרדמנו בשמירה. הרי אין "טובים" מאתנו, הקיבוצניקים, בדברים מעין אלה. יוסי ואני הבטנו אחד בשני, ובלי מלים הבנו מה עלינו לעשות. כבר באוטובוס בדרכנו לגליל חשבנו, תכננו, התלבטנו וקבענו. והאמת היא, שתוך חודשים ספורים עמד יוסי בראש המכינה הראשונה שלנו במעיין ברוך. מכינה ראשונה, חילונית (מעורבת אולי) בכל המ ־ דינה. וכפי שצפינו, הביקוש היה עצום. מיטב הנוער, בנות ובנים הצטרפו, צמאים ללמוד ולעשות. הר ־ עיונות לפיתוח מנהיגות סחפו אותם למקומות שלא הכירו. ויוסי ריחף, ארגן וחלם ללא מעצורים. משנה לשנה גדלו הקבוצות והתעצמו, מעור ־ בות יותר בחיי הקהילה שלנו, משפיעות על הנו ־ ער שלנו, מתנדבות ופועלות בכל האזור העירוני והכפרי כאחד. תוך זמן קצר נפתחו קבוצות נוספות בכפר הנשיא ובברעם. סיימה הקבוצה הראשונה במעיין 1998 בשנת ברוך, ומאז ועד היום זהו אחד מהמפעלים החבר ־ תיים החשובים שלנו באזור, ומפעל רחב ומפותח בכל רחבי מדינת ישראל. אין ספק שזוהי התחלה של בניית מנהיגות שנרגיש בה היטב ברבות הימים. חלקו של יוסי ברוך בהתפתחות המפעל הזה, שהחל ביהודה ושומרון, נמשך בגליל העליון, ובהמשכו בכל הארץ, היה משמעותי מאד. בימים אלה מסיים צילום: באדיבות המכינה הקדם צבאית 2020 יוסי וחניכי המכינה, צילום: באדיבות המכינה הקדם צבאית עודד שטיין צילום: באדיבות אהרון ולנסי ברוך וולנסי במפגש במטה בנימין

RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5