al hazafon 250

34 29.12.2021 / על הצפון / על הצפון 29.12.2021 תערוכה ויהי חפץ ויהי אור היחסים בין אנשים לחפצים מורכבים ומרתקים הם; במיוחד לחפצים שאנו בוחרים לנכס, שהופכים לחלק מזהותנו ומהווים, למעשה, הרחבה של האני שלנו. לחפצים כש ־ לעצמם אין חשיבות לבד זו שאנחנו מייחסים להם, אלא שאנו מצמידים לחפצינו ערך רגשי שלא אחת מאמיר הרבה מעל לערכם האמיתי. הם מספקים עדות לאורחות חיים ולתרבויות שונות במהלך ההיסטוריה ומספרים שלל סיפורים תחת ההקשר בו הם מוצגים. בתערוכה 'ויהי חפץ ויהי אור' מתייחסים לחפצים שלושה יוצרים: מרקו צליק (כפר סבא), מאיר סטרס (כפר בלום) ו-ולרי פאליי (ראש פינה), ומעצבים בהשראתם יצירה חדשה המעניקה למוצג שבחרו פרשנות אישית המטעינה אותו בתכנים חדשים. מרקו צליק מתייחס לחפצים מהם הוא יוצר, כמו היחס שמעניק הצייר למשחות, למכ ־ חולים ולקנבס המשמשים אותו בציוריו, או כמו האבן הגולמית או העץ המשמשים את הפסל ליצירת פסליו. עבורו, אותם "חפצים" המשמשים אותו כחומר הגלם, כ"צבעים" וה"קנבס" איתם הוא עובד ומהם הוא מרכיב את היצירה. צליק מרבה להראות את הצד ההומוריסטי, ולעיתים אוטופי או עתידני ביצירותיו; יכולת הניבוי, הראייה "הע ־ תידית" של התוצר הסופי, הולמת להפליא את הגדרת המעשה האמנותי כשלעצמו. מאיר סטרס, הנדסאי אדריכלות, מתמחה בייצור גופי תאורה בדגש על אקולוגיה ושי ־ מוש חוזר, המאזן בין הרוח לחומר. האתגר והקסם שבהסבת ובהפחת חיים בחפצים תעשייתיים לאחר שסיימו את תפקידם, תוך שמירת זהותם האותנטית, הם חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. דיאלוג ואיזון בין גסות לעדינות בפרופורציות הסופיות מאפש ־ רים לסטרס לעצב גופי תאורה עם קריצה, חיוך ונוכחות ייחודית שלא ניתן להתעלם ממנה. ולרי פאליי, אמנית ויטרז' המתייחסת לזכוכית הצבעונית כאל חפץ; תשוקתה ליצירה ייחודית הובילה אותה ליצור בניינים ארכיטקטוניים בהשפעת האדריכלות האירו ־ פאית, מחוז ילדותה, כמו גם בהשפעת המזרח הרחוק, שם התגוררה תקופת חיים. עי ־ צוביה הייחודיים כולם פרי דמיונה, והשימוש בזכוכית צבעונית והאור החמים יוצרים עבודות ויטראז' המזמינות את המתבונן לעולם של פנטזיה או לחוויה אסתטית פרק ־ טית, המעלים שאלות החורגות הרבה מעבר להם, אל מטענים חברתיים, סביבתיים, היסטוריים או אישיים. אתי פרדו נוסבאום בתמונה: עבודה של ולרי פאליי 8.1.22 : 'ויהי חפץ ויהי אור', גלריה 'סימן שאלה ?' קיבוץ עמיר, נעילה תערוכה בתיה לישנסקי, רישומים ), פסלת ישראלית שהתבלטה בעיקר כיוצרת אנדרטאות 1992-1900( בתיה לישנסקי ובפיסול אישים בברונזה. יצרה במגוון מדיות ובראה קלאסיקה של פיסול אקדמי, ריאליסטי ואקספרסיבי. יצירותיה המוכרות קשורות בעבותות לארץ ומשקפות בנו ־ שאיהן את הנרטיב הציוני. את דרכה האמנותית הפורמלית החלה לישנסקי בגימנסיה העברית בירושלים אצל הציירת אירה יאן, ולאחר מכן למדה ציור ב'בצלאל' אצל פרופסור בוריס שץ. בהמשך דרכה למדה נגרות באקדמיה לאמנות ברומא וכן הוכשרה בברלין ובאקדמיית 'בוז'אר' בפריז. בתערוכה המוצגת במוזיאון בית 'השומר' מגוון מעבודותיה אשר נוצרו במאה הקודמת. אלה מזמינות את הצופה להתבוננות מקרוב ומייצרות חוויה אינטימית, בניגוד לאנדר ־ טאותיה ולפסליה. בציורי האקוורלים, הפחם והרישומים מתגלה אמנית החושפת את נבכי ליבה, רגשותיה, מחשבותיה וכמיהותיה. הרישום של לישנסקי מהיר ורגיש והיד כמו מקשרת ישירות בין הרגש לדף. ביצירות אלה מסתתרים מעשי חיים, חלקם של דמויות חשובות, משפחה וחברים, וניכר בהן הכוח לבטא קונפליקטים פנימיים. פעילותה היצירתית של בתיה לישנסקי נמשכה למעלה משישים שנה. היא זכתה פע ־ הוכתרה 1983 ) שניתן על ידי עיריית תל אביב-יפו. בשנת 1957,1944( מיים בפרס דיזנגוף הוענק לה פרס ישראל על תרומתה לחברה ולמדינה. 1986- כ'יקירת העיר תל-אביב'. ב || יצירות מתוך אוסף מוזיאון בית 'השומר', כפר גלעדי || בתיה לישנסקי, רישומים 2022 בינואר 9 נעילה: בתמונה: בתיה לישנסקי-דיוקן עצמי

RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5