al hazafon 250

24 29.12.2021 / על הצפון / על הצפון 29.12.2021 חיים בלוצר צילום: נויה קסטוריאנו למען הקורא, אציין כי ערכתי את ספר השירים הראשון שלך וגם הוצאתי אותו לאו .ר כשנפגשנו בהוצאת הספ ־ רים, אמרת משהו שהיה בעיני נהדר, כי הייתה בו ספקנות טובה. "אני רואה את השירים שלי ולא יודע איזה משמעות יש להם. כבר עשו הכול לפניי, הסופרים והמשוררים הגדולים כתבו כל מה שאפשר לכתוב, ואני לא יודע אם יש טעם להוציא את זה בכלל'. עניתי לך שלדעתי, המשמ ־ עות של כל מה שאנחנו עושים הוא בבחירות שלנו כאן ועכשיו. עכשיו אתה כאן, אמרתי לך, אז בוא נוציא את הספ .ר אתה מרגיש שלם עם עצמך שהוצאת את השירה שלך לאור? "בשלב כלשהו זה הפך להיות חשוב - להוציא את מה שכתבתי. אני מרגיש קצת יותר חופשי מהטקסט הזה עכשיו, אחרי שהוא יצא בספר, כי לפעמים זה היה מעיק. כשאני כותב אני כותב מתוך תחושה של מועקה, וגם עצם התהליך של הוצאת ספר יש בו מועקה, אתה רוצה שזה כבר יצא... ואז כשזה יוצא אני אומר לעצמי, מה עם הספר הבא? כנראה שאני אוהב לחיות עם תעוקות כאלה". אם הכול כבר נכתב אז לא משנה מה עוד יכתבו? "הכול חוזר על עצמו. יש המון ספרים. כשאני קונה ספר בחנות, או כשאני מסתכל על כל הספרים בספרייה שלי, אני אומר לע ־ צמי, מי אני שאכתוב מול כל הגדולים האלה. לא המצאתי שום דבר חדש. הכול כבר נכתב. אני חוזר וקורא את 'תמול שלשום' של ש"י עגנון, הוא כל הזמן איתי. ולידו אני קורא עכשיו ספר על אלישע בן אבויה, ואני מוצא כל הזמן את הקשרים בינו לבין יצחק קומר, את האדם ש"מתפוצץ" מול אלוהים. השיח הזה שלא נגמר אף פעם". ְאלוהים מעסיק אותך לא מעט. יש אצלך דיאלוג עם התפילה, "אַנִּי: אִבַּד ־ תִּי אֶת תְּחוּשַׁת הַזְּמַן וְהַמֶּרְחָב. תְּפִלָּה: הִגַּעְתָּ". "יש לי יחס אמביוולנטי. אימא שלי לא הייתה דתית והסבא היה בונדיסט, ואני לא יודע לגבי אבא, הוא אף פעם לא דיבר על הבית שלו, סיפר לי פעם סיפור על שהיה בחדר, אני לא יודע על המשפחה שלו כמה הם היו דתיים. אני לא יודע איך להגיד את זה שישמע מובן, כי אני לא מאמין בצבא הרבנים והאמונות, המצוות ושאר עבו ־ דת האלילים. הסיפורים, לעומת זאת, הם מופלאים בעיני. אני מאוהב בתנ"ך ובמיתולוגיות. אני חושב שהשיח שלי עם אלוהים הוא שיח מתריס, אני הרבה נגדו, הרבה בעדו. יכול להיות שהוא נמצא כאן ביני ־ נו, מדריך אותנו או לא, יש לו מקום. אני לא אדם מאמין במובן שצריך לקיים מצוות. האמירה של ני ־ טשה, "הרגנו את אלוהים" צריכה להיות איזה מצפן לנו, בני האדם, בהגדרת היחסים בינינו לבין האל. ובכל מקרה, זה מאד מתאים לי מה שאמר הרב יהושע השל - "אלוהים מאמין באדם". מי אתה, ישראל ויזר? "זו שאלה טובה. אין לי תשובה טובה: "אהיה אשר אהיה…" זה משפט שכבר תפוס, את זה אלוהים אומר, ואני, קצת מרגיש לא בנוח להגיד את זה, אבל אני הרבה דברים. אני קטן, אני לא אחד הגדולים האלה שכותבים, אני מי שאני, כל אחד שמכיר אותי, מכיר פן של חיי ובסדר לי עם זה. אני יודע מה אני בשבילי ומי אני. יש את האמת שלי ואת הייחוד שלי ואני לא יכול להיות מישהו אחר, אין לי משאת נפש להיות מישהו אחר". נולדת ביפו. זה פרט משמעותי בזהות של .ך "זה ציון דרך מאוד חשוב. הרבה שי ־ רים מתייחסים לפרק שלי כיפואי. חייתי ביפו רק עד כיתה ב', גרנו בשכונת מנשיה, שכונה ערבית שתושביה ברחו. כשנכנסו אנשים חד ־ שים לאכלס את בתיהם הצלחות עוד עמדו על השו ־ לחנות עם האוכל. גרנו בבית ערבי עם חצר גדולה, שני חדרים ושירותים בחוץ. חדר אחד המשפחה שלי ובחדר השני שכנים אהובי נפשי. ואז אני זוכר כיצד החריבו את מנשיה, החריבו את הבתים. הבית שלנו 16 היה בלב השכונה, קרוב לים, אחר כך, כשהייתי בן בערך, הלכתי לחפש בין עיי החורבות את אריחי הר ־ צפה הצבועים של הבית שלנו, ומצאתי אותם ב"ג'אנקיה" הסמוכה. באתי לאבא שלי ושאלתי אותו למה עשו את זה, הוא ענה 'הם לא רצו שיישאר להם "אני לא יודע מי זה האיש שמסופר עליו שם" "אני כותב בצורה מודעת ובצורה לא מודעת, לפעמים בצורה מחפשת, לפעמים בצורה מדווחת, זה משתנה". ישראל ויזר ריאיון רפלקטיבי בין העורך והמוציא לאור חיים בלוצר למשורר ואיש התיאטרון, ישראל ויז ,ר על אמנות ואמונה, על שורשים ותלישות, על יצר ויצירה, בעקבות ספרו של ויזר שראה אור לאחרונה

RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5