al hazafon 244

12.5.2021 / על הצפון / על הצפון 12.5.2021 23 הפוטנציאל של יוטיוב, ולא כל כך הבנו מה עושים עם זה". וכך ישבו להם החבר'ה הצעירים והמוכשרים, שהעבירו את כל חייהם מהגליל העליון לברלין, בתקווה לעשות שם את המוזיקה שלהם, רק שהעסק לא בדיוק התרומם. ייאוש גדול. "ויום אחד, אנחנו יושבים ככה, סופר-מתוסכלים, ובא אלינו חבר, ורואה אותנו ככה מתמרמרים ואומר לנו – תגידו, אתם יודעים שיש פה סצנת רחוב ממש חזקה? אתם מודעים לזה שאתם לא צריכים לחכות לאף מועדון, אתם יכולים פשוט ללכת לנגן את המוזיקה שלכם ברחוב, ול י מכור את הדיסקים שלכם, וזה חוקי לגמרי?". באותה הזדמנות גם סיפק החבר דוגמא מציאותית וחיה של אמ י נית דרום-אפריקאית בשם אליס פיבי י � ), שמופ Alice Phoebe Lou לואו ) עה ברחובות ברלין ונהייתה, רק מזה, כוכבת-על. החבר'ה הסתקרנו. "הלכנו לראות מה זה. באנו למאואר פארק, שזה המקום בו מתאספים כל האמנים בימי ראשון לנגן, וראינו אותה עומדת שם ומנגנת בגיטרה מול קהל של איזה מאתיים אנשים. הייתה לה ערמה של תקליטים שנעלמה בש י נייה, והקייס שלה, עוד רגע אי אפשר היה להרים אותו מרוב מטבעות וש י טרות". החבר'ה הבינו שלא צחוק, יש פה משהו. כן, סצנת הרחוב בברלין היא עניין חי ונושם ובועט, ומפרנס אפי י לו. "עד אז בכלל לא חשבנו על נגינה ברחוב", הוא מודה, "אבל ראינו את הפוטנציאל, ועשינו איזושהי התאמה של סט אקוסטי כזה שמתאים לרחוב, והתחלנו". חבר מביא חבר, הופעה מביאה הופעה הופעות הרחוב, כך התברר, היוו נקודת מפנה של ממש; דברים התחילו באמת פתאום לקרות, ו'קומביין' הת י חילה לקצור (לא התאפקתי) את פי י רות העבודה הקשה. "אחד הדברים היפים שקורים כשא י תה מנגן ברחוב, הוא שאתה נחשף לה י מון קהל", אומר סטיבנסון. "אתה שם את השלט שלך, עם השם של הלהקה, עם הפייסבוק, ופתאום – בום! הלייקים מתחילים לעלות, אנשים מתחילים להיחשף אליך, מפיקים עוברים ושו י מעים אותך ואומרים בוא תופיע פה ותופיע שם. הקהל רואה אותך ברחוב, אתה אומר להם שאתה מופיע במוע י דון, הם באים לראות אותך במועדון ומספרים לחברים שלהם. זה קידם אותנו והביא אותנו להופעות ולמו י עדונים ולפסטיבלים ולטורים, ומה שעוד יותר מדהים, הרי שמכל אירו י פה באים לברלין. אז כשבאנו להופיע בצרפת ובהולנד, אנשים שראו אותנו במאואר פארק גילו שאנחנו מגיעים לעיר שלהם, ובאו לראות את ההופ י עה". הלהקה התחילה לסלול לעצמה דרך עצמאית וגם, תודו – מאד מגניבה, אך כעבור זמן מה אחד מהם התגעגע פתאום יותר מדי, וחזר ארצה. "בשלב הזה התחילו קצת בעיות בהרכב", מספר סטיבנסון, "כי הרווחים עוד לא היו כאלה גדולים, היה קשה לחיות מזה, ואחרי שלוש שנים זה הגיע למי י צוי והחלטנו להיפרד. בחברות, כמובן, אנחנו עד היום חברים מאד טובים, ועדיין משתדלים לכתוב מוזיקה ביחד, כל אחד ביבשת אחרת". הפריסה של החברים היום רחבה למדי – יותם עבר לאל. איי., שם הוא מנגן בלהקה הקבו י עה של נינט; דניאל, שיצאה ללימודי הוראת פיתוח קול, עדיין נמצאת בברלין, גלעד מתגורר בתל אביב. סטיבנסון עצמו, חרף העתיד המעור י פל שניצב אותם ימים לפניו, החליט להמשיך במסלול לבדו. עוד לפני שידענו מי זאת נטע ברזילי באין לו להקה, החל סטיבנסון מחפש אחר אלטרנטיבות, וכך נולד לו סיפור אהבה עם המכשיר שנכנס למושגינו המוזיקליים לפני כשלוש שנים, הודות למתמודדת אירוויזיונית כריזמטית במיוחד. "הלופר מגיע כבר משנות השב י עים, אבל אף אחד לא חשב לעשות עם זה משהו, חוץ מאשר להתאמן בבית", מספר סטיבנסון. אבל הלופר גם מאפשר הקלטה בשכבות, ולפיכך גם מאפשר לאמן בודד לייצר סאונד של להקה שלמה. מיהר סטיבנסון לה י צטייד באחד כזה, התחיל להרים חומ י רים משל עצמו, ולהופיע ברחוב לבדו. "הבנתי שאין לי מה לחשוב על מוע י דונים, והיה לי מדהים ברחוב. סצנה אחת המגניבות שנתקלתי אי פעם. מוזיקאים מכל העולם, כל הסגנונות". אז יש מוזיקה, יש קהל, ויש סטיבנסון שנהנה נורא. ודווקא אז התחיל לקרות משהו מעצבן. "מתברר שלא רק אנחנו שמענו על ההצלחה של אליס פיבי לואו, אלא עוד מאות ואלפי מוזיקאים. ומה שקרה זה שהם פשוט התחילו להגיע ולמלא את הרחובות". הוא מספר. "אנחנו עוד היינו צנועים, היה לנו איזה מגבר קטן. החבר'ה? הם היו מגיעים עם ציוד מלא להופעה – מערכות תופים, מערכות הגברה שלמות, משהו מטו י רף!". במהרה גררה הקקופוניה הזאת גם תלונות למשטרה, כמובן. "מי שהיה בהופעה נורא נהנה, רק מה, כל השכנים סבלו. נמאס להם, והם גם קלטו שזה כבר נהיה לא רק משהו של סופי שבוע. שיום-יום, מהבוקר עד הלילה, בכל רחוב יושב מישהו ונותן בראש". התלונות גררו אחריהן פקחים, הפקחים כבר הגדילו לקנסות והחרמות ציוד, "וממצב שממש הת י פרנסתי מזה, כבר לא יכולתי יותר לעבוד, כי זה לא חוקי", הוא אומר – "מותר לך למכור את הדיסקים שלך, מותר לך לנגן גיטרה ברחוב, אבל זה נגד החוק". הגברה צריך לגרד את הילדים כן, סטיבנסון התבאס קשות, אבל לא בחור כסטיבנסון ירים ידיים. "באותו הזמן הייתי מנגן בבית עם אוזניות, ונורא נהניתי מהסאונד", הוא מספר. "יום אחד אני יושב וחו י שב פתאום – מה יקרה אם אביא לכל הקהל שלי ברחוב אוזניות? ככה לא אפריע לאף אחד. לא אעשה רעש, לא אשתמש בהגברה, ומי שלא ירצה לא יהיה חלק מהמופע. האוזניות", הוא מסביר, "מכניסות אותך לאיזה עולם זר, ואפשר לשמוע בהן פרטים שאי אפשר לשמוע במערכות הגברה. הן מנתקות אותך פתאום מהרעש של הרחוב, ומכניסות אותך פנימה למו י פע. גם אוזניות בטבע הן קונטרסט מגניב". בשלב ההוא החלו להתחולל גם מלחמות ווליום של ממש ברחוב, "וזה הגיע לאלימות פיזית בין המו י זיקאים. האוזניות עזרו לי לצאת מה י מלחמות האלה. אני לא מפריע לאף אחד, ואף אחד לא מפריע לי". ובכלל, סטיבנסון מאמין שאוזניות הן העתיד של ההופעות המוזיקליות. "כשאתה שומע הופעה באוזניות, זה לא משנה אם אתה עומד מטר או מאתיים מטר מהבמה, תשמע אותו דבר. אתה גם יכול לשלוט בווליום באוזניות שלך, וזה יתרון ענק. התחום הזה הולך לה י תפתח עוד הרבה", הוא מבטיח, "ואני מקווה להיות מאלו שיובילו את ההתפתחות שלו". האם השתתפתם מימיכם במסיבת אוזניות? אז הקונספט דומה, רק שס י טיבנסון אשכרה ניגן לקהל שלו מו י זיקה חיה. "בשבילי זה לא גימיק ולא כלום, זה היה פשוט פתרון של בעיה", הוא מסביר. "לקח לי קצת זמן לתפוס אומץ ולעשות את זה, אבל הלכתי וקניתי מערכת של אוזניות אלחוטיות ויצאתי עם זה לרחוב". החברים היש י  המשך בעמוד הבא ’I’m not alone מתוך הקליפ ‘ צילום מסך

RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5