al hazafon 238

32 29.7.2020 / על הצפון / על הצפון 29.7.2020 עומר טל צילום: באדיבות שולמית מירון התואר "אמן חברתי" טרנדי היום מאי פעם, אך נראה כי יגאל מירון ז"ל, שנפטר לפני מעט יותר משנה, הרוויח אותו מבלי להתהדר בו כלל. משי ־ חות עם חברים וקולגות, ומחומרים ויצירות רבות שהשאיר אחריו, עולה תמונה של אמן שיצר באינטנסיביות רבה וחי את אמנותו ללא פשרות, על כל הקשיים הכרוכים בכך. אלא שב ־ ניגוד לסטיגמה המציגה אמנים כטי ־ פוסים הפכפכים ונרקיסיסטיים, היה מירון אדם מעשי וריאלי, שידע היטב באילו נסיבות הוא פועל והוציא מהן את המיטב. "אני לפעמים חושב שאם הייתי יכול, הייתי מוותר על כל האמ ־ נות הזאת והייתי רוצה להיות אדם פשוט", כך הוא אומר בסרט שהפיקו אודותיו מולי וצליל לנדסמן. משפט זה חוזר אצלו במגוון של גרסאות, אך מי שיצלול לעומקה של אמנותו יבין בבירור שיגאל מירון לא ויתר על האמנות מעולם. עוף פעם בשבוע אף שאת שנותיו הראשונות בילה ,1940 בקיבוץ בית השיטה, שם נולד ב- הרי שקיבוץ איילת השחר היה "בסיס האם" של מירון, ושם גם פזורות כיום רבות מיצירותיו. הוא היה פסל, חרט, דפס ואף צייר (אם כי הצהיר שהציור רק משרת את מלאכתו כפסל) שעבד באינטנסיביות, לצד עיסוק בהוראה, ייזום ותכנון פרויקטים על הסקאלה האמנותית ושירות הקהילה. המטייל בין פסליו באיילת השחר יתרשם מהגיוון, ומהיות מרביתם מו ־ צקים וגדולי מידות, לפרקים בעלי נוכחות מחוספסת השואבת קשי ־ חות וכובד מהאבן והמתכת בהן נו ־ צרו. חלקן יצירות שקל יותר לתפוס או לשאוב הנאה מהן, גם אינך חובב אמנות מובהק – למשל פסל של נשר (שגדל בפינת החי של הקיבוץ) עליו רכוב פעוט. אולם רבים מפסליו הם אבסטרקטיים, והמשמעות שיחלץ מהם הצופה המעמיק עלולה להיות מדכדכת. את כל המכלול הזה יצר מירון בנסיבות מאתגרות – בראש וב ־ ראשונה, מתוך קיבוץ קטן בפריפריה הצפונית, הרחק ממרכז הארץ. בנו ־ סף, הוא היה חבר ב"קיבוץ של פעם", בו מעטים בלבד השכילו לנטרל את דעת הכלל, השמרנית לרוב, כשזו לא תאמה את התנהלותם. ראשית דרכו בדינוזאורים קטנים שלש בפלסטלינה כילד בן ארבע. "אני זוכר את עצמי [...] יושב על הרצפה של הצריף של ההורים שלי [...] עושה, מפרק ומאד נהניתי מזה, כך שהיה לי ברור שזה מה שאני הולך לעשות. זה הלך ונהיה חלק בלתי נפרד ממני", הוא מספר בסרט. לאיילת השחר הגי ־ בעקבות הפילוג 1951 עה משפחתו ב- בתנועה הקיבוצית, אם כי בסרק ־ זם הוא מעיד שהמעבר נעשה הואיל ובאיילת השחר אכלו עוף אחת לש ־ בוע. בקטע מכמיר לב מספר מירון, כי פעמים רבות נותרו הוא וחבריו בבית השיטה רעבים נוכח ההזנה הדלה, והיו אוספים ביצים ומאלתרים לעצמם חביתות. שנה וקצת למותו של יגאל מירון, אמן מזן נדיר שידע לשלב בחוכמה בין אינדיווידואליות יצירתית לבין רגישות לקהילה איש הברזל והאבן

RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5