al hazafon 230

54 25.9.2019 / על הצפון / על הצפון 25.9.2019 חלופות מדיניות תחילה'; השותפות עברו בין חברי הכנסת, אספו תמיכה להצעת חוק הנראית מובנת מאליה (לא ייאמן שעדיין לא חוקק חוק כזה!) האומרת שעל הקבינט המדיני להקדיש אחוז מסוים מזמנו לחלופות מדיניות, חלופות למלח א מות. החוק הזה נוסח בעקבות דו"ח מבקר המדינה אחרי 'צוק איתן'. לפני המבצע (מלחמה?), מסת א בר, לא הוקדש כלל זמן לדיון בקבינט בחלופות לתגובה צבאית. כן, כך שלחו את ילדינו להילחם ולהיהרג, בלי שיבחן איש אפשרויות אחרות. ובכן, בתנועת 'נשים עושות שלום' אמרו לא עוד, וחלק ניכר מחברי הכנסת (גם מהימין), כך מתברר, תו א מכים בכך. אבל אז פרצו הבחירות והכל הוקפא. ביולי האחרון, בבוסתן של מירב ומיכה גלעד גרנות ביסוד המעלה, נפגשנו עם שתיים מיוזמות הצעת החוק, ד"ר יעל אדמי ועו"ד תמי יקירה. הבנו שם כי מתגלגל לו רעיון לקיים מסע של שבוע ברחבי הארץ, מעין מסע התעוררות לפני הבחירות בספטמבר. כזה שיזכיר לכולנו את סו א גיית החלופות המדיניות שנשכחה לה בצוק הע א תים, ותזכיר את מה שהיה פה רק לפני חמש שנים – צוק איתן. החלטנו לפתוח את המסע בטקס קצר אצלנו בגליל, ולהצטרף לשיירת המכוניות לירו א שלים. א � באוגוסט החולף, הת 25 , ביום ראשון כ"ד באב ספנו כחמישים מתושבות ותושבי האזור בשעת בוקר מוקדמת מול האריה בבית הקברות בתל-חי, לפתיחת מסען של 'נשים עושות שלום'. ערכנו טקס רגיש ומלא תקווה אותו פתחה המרכזת שלנו בגליל, עינת לוצאטי הנפלאה מברעם: "בקר טוב חברותיי משכימות הקום", היא אמרה, "מצפון נפתחת הת א קווה, מתל-חי שלנו בה אמרנו ואומרות טוב לחיות בעד ארצנו, בשלום, ביטחון ושוויון – מכל כנפות ארצנו אנו נושאות את התקווה, התקווה שלאורה שנה 71- הוקמה מדינתנו שהכריזה לפני למעלה מ 'אָנוּ מוֹשִׁיטִים יַד שָׁלוֹם וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה לְכָל הַמְּדִינוֹת – . אנו מושיטות יד לשלום ושכנות הַשְּׁכֵנוֹת וְעַמֵּיהֶן' טובה, אנו דבקות בדרך שמזמינה שותפויות, היד א ברות והסכמות". יצאנו לדרך לירושלים, שתי מכוניות מהגליל עם מלוות נאמנות, חלקן עד צומת קדרים, אחרות עד גולני, ומכונית אחת שנסעה אתנו עד אלונים. 60 כל המכוניות מעוטרות דגלים וכרזות, נוסעות קמ"ש; לא עניין שניתן להתעלם ממנו. מאלונים ועד ירושלים כבר התאספה לה שיירה בת עש א רות רכבים, ובירושלים, מול הכנסת, שוב טקס. נשים אקטיביסטיות, מהן שלוש 12 הפעם הושבעו גליליות. גאווה! נשבענו לא להניח שישתיקו את קולנו (הנשי), ולא להניח לדרישה להגיע להסדר מדיני, כדי להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. היה זה מפגן כוח אמיתי וזריקת מרץ. רבות מא א תנו נואשו קצת, חשות שהמאבק אינו נושא פרי, שהחברה הישראלית נטשה את התקווה. ובכן, לא! היום הזה בירושלים היה אחד מחמשת ימי המסע. בימים הבאים המשיכה השיירה ללוד, תל אביב, אשדוד, רהט ושדרות. לא הייתי ביניהן בי א מים האחרים, אך אני בטוחה שלכל מקום אליו הגיעו 'נשים עושות שלום' הן הביאו עמן חזון, הפיחו תקווה. אני קוראת מפה לכל מי שנואשה – בואי! חזרי! ולכל מי שעוד לא היתה אתנו – אנחנו פה, זקוקות לכל אחת מכן (גם גברים רצויים מאד בינינו) ובטוחות שתמצאו את השותפות במאבק מתגמלת מאד. זהר אופז ליפסקי התדהמה בה אנו מתקבלות תמיד מצד הנה א גים החולפים על פנינו, מניפות את השלטים האומרים ששלום הוא בטחון, ושבאנו לעצור את המלחמה הבאה. תדהמה על שאנחנו מעזות לדבר על שלום, על השמאלניות שלנו, על כך שקמנו מהספה, יצאנו מהחדר הממוזג (בקיץ) או המחומם (בחורף), ובחודשים האחרונים על שאנחנו נושאות מסר שאינו קשור לביבי, לח א שדות, לשחיתות. כן, בחודשים האחרונים מאז הבחירות הקודמות, אולי גם לפניהן, וודאי אחרי אלה האחרונות, ירדו מעל סדר היום כל הנו א שאים החברתיים והמדיניים. המדינה נחלקת רק בנושא אחד. אני, שועלת הפגנות ומחאות ותיקה. מהפגנת חצי המיליון בכיכר רבין (שנקראה אז 'מלכי יש א ראל'), עבור בשנות הקמת 'שלום עכשיו', האינ א תיפאדה הראשונה, ארבע אימהות (הייתי אימא לילדים קטנים), רצח רבין (תינוק בבית, היריון, אני לא בכיכר, צופה חנוקה מדמעות בטלוויזיה ומבינה שדבר לא יהיה עוד שוב כמו פעם) ועד ימי 'צוק איתן' האיומים, המלחמה של ילדיי וח א בריהם. אחרי 'צוק איתן' הוקמה תנועת 'נשים עושות שלום', ואני, ששיבה כבר זרקה בשערי, מצאתי עצמי שוב עומדת בצומת; הפעם, כאמור, נתקלת במבטים המומים ובקריאות לא רלוונ א טיות ("רק ביבי!" – והרי על ביבי אין אנו אומ א רות מילה). הפעם מפגינה למען ילדיי ותלמידיי, וזו איננה תיאוריה או חרדה בעלמא, זו מציאות שלופתת בגרון. ובכן, חזרתי להפגין לפני חמש שנים. אחת לחודש, בימי חמישי אחה"צ, בכל מזג אוויר, אנו עומדות בצומת, קומץ נשים, רובנו כבר לא צעירות; מבקשות להחזיר אל סדר היום את שאלת ההסדר המדיני, שאלת היחסים עם שכנינו-אויבינו, להזכיר מלים כמו כיבוש, הסדר, פשרה, שטחים ושלום. תדהמה, כא א מור, היא התגובה הנפוצה ביותר כלפינו, ומה שמדאיג אותי במיוחד זו ההרגשה שמי שרצה שנפסיק לעסוק במהות – הצליח. אנשים לא זוכרים שפעם התווכחנו פה גם על הדברים האלה, אבל בתנועת 'נשים עושות שלום' יש כמה נשים אמיצות שאינן מרפות. עוד לפני הבחירות הקודמות יצאה התנועה במיזם 'חוק מסע התעוררות תנועת 'נשים עושות שלום' מבקשת להזכיר לכולנו את סוגיית החלופות המדיניות שנשכחה לה בצוק העתים, את 'צוק איתן' שהתחולל כאן רק לפני חמש שנים, ושהן זקוקות לכל אחת ואחד מכם כדי להמשיך במאבק צילום: מלכה בלובשטיין-קושמרו וגונן שרו

RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5