al hazafon 215

תערוכה שוב אותו הגעגוע את ההשראה לעבודותיה שואבת אלה צימבליסטה ננצל מנוף ילדותה "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית־נוֹף מוֹלַדְתּוֹ" (שאול טשרני ־ חובסקי). אלה צימבליסטה ננצל נולדה בקיבוץ רעים (תל ג'מה), ,1967 בין ואדי גרר לוואדי הבשור, עוטף עזה. היא ילידת מילדי הלינה המשותפת; אמה גרטה היתה ארכיאולוגית, אביה צימבה ממקימי הקיבוץ. אביה נהג לצלם ולתעד את הקיבוץ כבר מראשיתו, והרבה לצלם פרחים, ואת סדרות צמחי הבר והצומח שלה החלה צימבליסטה בהשראת צילומיו. בסדרה זו מועצם הנושא באמצעות נקודת המבט, כשהפרחים והקוצים תופ ־ סים, על פי רוב, חלק נכבד מהבד או את כולו. "יש להישיר אליהם מבט, ולא רק לעבור לידם מבלי משים או לדרוך עליהם", אומרת צימבליסטה. שיח הצבר בציוריה אינו מוחזק בעציץ, אך גם אינו בשום מקום מזוהה. "היינו ילדי כיתת 'צבר', חלקנו ילדי מהגרים ו/או ניצולי שואה", היא מסבירה. "הצבר שלי לא עומד בציפיות 'מיתוס הצבר' ומביע את בלבול הזהות, בהעדר 'בית' משפחתי נורמטיבי. הוא מרחף, בודד, מבקש אינטימיות". ציורי תצלומי האוויר המאוחרים יותר של צימבליסטה מבקשים לראות את תמונת ילדותה ממקום מרוחק, בוגר, מכיל. לראות, ואולי גם לשנות. באחד מהם מטשטשת צימבליסטה את גבול הרצועה וממציאה 'מעברי גבול' דמיוניים להקלה על מסחר עתידי; אלא שההווה מסמן במקומות אלה מנהרות טרור במקום מעברי מסחר. בציור תצלום אוויר נוסף, בו נראה דימוי של סוס וסייח. אלו מסמנים את הגעגוע לאינטימיות המשפחתית, ליכולת לדהור למרחבים, לגיל ההתבגרות שעבר גם בצל הסוסים. צימבליסטה, בוגרת המדרשה לאמנות, מציירת על בד גדול השוכב על הרצפה, עם כמות גדולה של צבעי אק ־ ריליק או מים, מכחולים ואצבעות. את הגוונים היא יוצ ־ רת משלושת צבעי היסוד (צהוב, אדום, כחול) ושחור לבן. "באמצעות סגנון זה אני משיגה גם חירות גופנית, כשהגוף כולו משתתף ביצירה (מזכיר לי תמיד גיוסים בשדה), וגם חירות לבד השוכב ולצבע הנוזל עליו ומתערבב בספונט ־ ניות בצבע אחר". 'עיר התמרים', אלה צימבליסטה ננצל, גלריה מחניים ביוני 24 : במאי / נעילה 4 : פתיחה 34 2.5.2018 / על הצפון / על הצפון 2.5.2018 מבט מקיבוץ רעים לעבר עזה, אלה צימבליסטה ננצל, מתוך התערוכה 'עיר התמרים' הזיכרונות הקולקטיביים שבתת-המודע לינדה לייף אלטבף עלתה עם משפחתה לראש פינה מניו שנה, 30 . ללייף אלטבף, אמנית פורה זה 2009 יורק בשנת תארים מהמכון לאמנות פראט ומבית הספר לאמנות של הרטפורד. היא למדה אצל רומן וישניאק, דניאל מלוני ופיבי הלמן, ובשלבים מוקדמים יותר בקריירה עיצבה טקסטיל עבור חברות מובילות כאן קליין בהובלת דונה קארן וכק ־ לווין קליין. היא עיצבה תפאורה למופע של המשורר אלן ' על פרויקטים Heresies' גינסברג, כתבה עבור מגזינים כ לקידום נשים אמניות, ועיצבה חלונות ויטראז' לבתי כנסת בניו יורק. ציוריה ופסליה הוצגו בגלריות ובמוזיאונים בניו יורק, לוס אנג'לס וטקסס. בתערוכתה הנוכחית בגלריה מחניים, 'קריאה', חוקרת לייף אלטבף את הזיכרונות הקו ־ לקטיביים אותם אנו שומרים בתת-המודע שלנו. 'קריאה' פרושה הזמנה לחדור לאותו חקר, אותו מסע אל תת המו ־ דע, באמצעות החלל דמוי-החלום שלפנינו. 'קריאה', לינדה ליף אלטבף, גלריית המבואה מחניים ביוני 24 : במאי / נעילה 4 : פתיחה בתמונה: מתוך התערוכה להזמנות צלצלו עכשיו לדני/עודד:

RkJQdWJsaXNoZXIy NTQ4MDQ5