KNAANI2

61 לקחנו בשבי עשרות ויותר חיילים סורים שנכנעו לנו. כאשר חדלו הקרבות היה עלינו להעבירם למרכז הארץ. באחת הפעמים עשיתי זאת בעצמי עם עוד חייל שנהג במשאית ואני ישבתי לידו. מאחורינו משאית עמוסה בהמון חיילים סורים כבולים בידיהם וברגליהם האחד לשני. נסענו בכבישים צרים מפותלים ולא תמיד סלולים של רמת הגולן. בהגיענו לאחד הסיבובים הנהג לא הצליח לקחת את הסיבוב ולכן היה צריך לנסוע מעט אחורה ורק אז להמשיך קדימה. הוא עצר פנה אלי ואמר שהכי טוב יהיה אם הוא ישחרר את מעצור בלם היד יעבור לניוטרל, אנחנו נקפוץ מהמשאית והיא תדרדר לתהום שלצידנו וכך ניפטר מכולם. כעסתי עליו איך בכלל עלתה במוחו מחשבה כזו. נכון הם אויבים שלנו אבל הם גם בעלי משפחות, אבות לילדים שמחכים להם בבית. החלפנו מקומות התיישבתי ליד ההגה והמשכנו בנסיעה. מאז בכל פעם שאני נזכר במקרה עוברת בי צמרמורת איך קיבלנו כאלה פקודות ולא סירבנו להן. משאית מלאה בשבויים ורק שני חיילים איתם. המשאית הסורית בנוסף לשבויים הסורים היו שם מספר משאיות של הצבא הסורי כאשר שככו הקרבות הסענו אותן בשיירה לבסיס צבאי בדרום. אחרי זמן מה נמצאה עוד משאית אחת שצריך היה להעביר לדרום. המפקד מעלי הטיל עלי את המשימה. נהגתי במשאית של הצבא הסורי עם כל הסממנים שלה אפילו מספר הרישוי היה בערבית. כשעברתי בכביש החוף ליד צומת נתניה החלטתי לקפוץ לבקר בבית. גרנו אז ברחוב שמואל הנציב. החניתי את המשאית ברחוב ועליתי לביתי.