KNAANI2

51 לקחנו הלוואות מהבנק ומכל מי שהיה מוכן. באחד הביקורים שלנו בבית הוריה של שושי שמעתי את אביה אומר לשושי משפט שלא אשכח לעולם: "למה לא קניתם דירה זולה יותר מה את רוצה מהילד כמה הוא יכול לעבוד שעות נוספות?" לשמוע מילים אלה יוצאות מפי מי שרק לפני שנים אחדות לא קיבל אותי כחתנו היה סוג של ניצחון. המעבר מהסניף הקטן בקרית שמונה לסניף בנתניה שיש בו כמה עשרות חברים ובנוסף עוד שכירים היה לא קל עבורי. אפילו לא קוראים לי בשמי אני החבר שבא מהצפון... אבל לא לאורך זמן. ושוב בסידור העבודה מופיע שמי. העבודה כאן מחולקת לשתי משמרות אחת בוקר והשנייה ערב. כשאני עובד בשעות הבוקר אני אוסף תלמידים מיישובי השרון ועמק חפר ומסיע אותם לביה"ס רופין או להדסים. בשעות הצהריים אני אוסף אותם בחזרה לישובים. את חלקם אני מכיר בשמותיהם. בחורף בימים גשומים וקרים כשהייתי רואה אותם בדרכם לתחנה עצרתי ואספתי אותם כך גם בחזרה, לפעמים הייתי מוריד אותם קרוב לביתם שלא יירטבו. הם זכרו אותי והודו לי על כך אפילו אחרי שנים כאשר פגשו אותי באקראי ברחוב או בעת שנסעו איתי. "אתה הנהג עם השפם שהיית מוריד אותי ליד הבית בימים גשומים נכון?!" אני כמובן לא זיהיתי באנשים הבוגרים האלה את אותם הנערים והנערות של פעם... נתניה עיר עם ים. בימי הקיץ, בשבת בבוקר אנחנו מתארגנים לצאת לחוף הים. לא קל לעשות את הדרך הזו רגלי עם שני ילדים קטנים לכן רכשתי זוג אופניים ישנים וכך נסענו לים. הילדים ישבו בחצר הבית בזמן שרכבתי עם שושי הורדתי אותה ליד הירידה לים וחזרתי לאסוף את הילדים רחלי יושבת מאחורי ויוסי לפני. בדרך חזרה מהים לקחתי קודם את הילדים והם חיכו בחצר עד שהבאתי את שושי. סידור זה נראה לנו בטוח יותר, שהילדים יחכו לנו בחצר הבית. אחרי המקלחות, בזמן ששושי עסוקה בניקיון חדר האמבטיה מכמויות החול שהבאנו ועד שהאוכל בסירים שעל הכיריים יתחמם, אני חותך בצל ומנסה לשווא לשכנע את הילדים שבצל וחלה זה מאד טעים. חמש שנים חלפו חיסלנו את החובות על הדירה וקנינו מכונית סוסיתא יד שניה. בלילה הראשון יצאתי מספר פעמים למרפסת הפונה לכביש לראות אם היא עדיין שם. הרבה בדיחות סיפרו על המכונית הישראלית הזו. הזהירו שלא להגיע איתה למדבר, מכיוון שהיא עשויה מפיברגלס יש מצב שהגמלים יאכלו אותה... אבל לא כך היה.