KNAANI2

48 באזור קיבלתי תמיד שני כרטיסי כניסה וכך זכינו למעט תרבות. נכון יותר שושי זכתה. אני, שהייתי אחרי יום עבודה, ברוב הפעמים נרדמתי. אבל לא תמיד. אני זוכר הופעות של להקת "בצל ירוק" עם נעמי פולני, חיים טופול ועוד יוצאי להקת הנח"ל ואת רבקה מיכאלי במופע היחיד שלה "בת עשרים ושש". מספר פעמים בשנה היה מגיע לסניף מפקח, שהיה מתלווה לנהג לאחת הנסיעות. תפקידו היה להגדיר את זמן הנסיעה ולפי זה לקבוע את שעות העבודה הריאליות שנהג עושה. מנהל התחנה נהג לצרף אותו אלי. כיון שמרבית החברים נסעו במהירות גדולה יותר ממני היה זה לטובת כולם שיסע איתי. מכיוון שאני נוסע יותר לאט כולם מרוויחים הגדרה של שעות. כך עזרתי מבלי שהתכוונתי. מה שחשוב היא העובדה שכל השנים, למעלה מחמישים שנה בהם נהגתי ברכב, לא קיבלתי דו"ח תנועה ולא הייתי מעורב באף תאונת דרכים. מאחורי ההגה בשבתות, בשעות הבוקר, אני יוצא לטייל עם רחלי אנחנו עולים להר היא מסתתרת בין הצמחייה הגבוהה ואני קורא לה בשמה "רוחלה השמיעי קול" והקטנה עונה לי "קוקוריקו תרנגול". ואז מתחלפים בתפקידים היא קוראת ואני עונה. תמיד חזרנו הביתה כשידיה מלאות בפרחים. כן, אז עדיין לא הגנו על פרחי הבר. לפעמים היינו יורדים לתחנה המרכזית שהפכה בשעות הבוקר של שבת למגרש משחקים עם עוד חברים וילדיהם ששיחקו בכדור ורכבו על אופניים.