KNAANI2

45 המוקדמות. חשוב היה שנכנס לתחנה מרכזית בת"א רק עם צאת השבת. הנסיעות לחיפה היו בשעות מוקדמות יותר כיון שבחיפה הייתה תחבורה ציבורית גם בשבת. שעות ארוכות של נהיגה בכבישים צרים וחשוכים האריכו את הזמן. בעיקר קשה היה לנהוג חזרה מת"א בלילה. נהיגה שנמשכה עד אחרי חצות. החשש שלי היה שאירדם על ההגה. מכיוון שלא היה באוטובוס רדיו, נהגתי לא פעם לבקש מהנוסעים לשיר. "הזהרתי" אותם שאני מאד מזייף ואם אתחיל לשיר בלאו הכי הם לא יוכלו לישון אז לטובת כולנו כדאי שישירו. בנסיעות אלה של מוצאי שבת רוב הנוסעים היו נוסעים קבועים והכרתי אותם אפילו בשמותיהם. נולדה בתנו הבכורה רחל, 28.8.1961 רחלי ביתי הבכורה כשמה של אמי. כעת אנחנו משפחה. אני שמח ומאושר ויחד עם זאת תוהה איזה אבא אהיה? הרי אין לי דמות חיובית של אב לחקות. אני מבטיח להיות ראוי למתנה הזו שקיבלתי. אהיה האבא הכי טוב. חמותי מרים, שהפרדה מבתה הייתה קשה לה, הגיעה מדי פעם לביקור. אחרי שרחלי נולדה ביקוריה היו לעיתים קרובות יותר. לשושי היה קשה שאביה עדיין לא בקשר. חשבנו שאחרי הלידה, כשיהיה סבא, המצב ישתנה. אבל רק כשרחלי הייתה בת עשרה חודשים הוא ראה אותה בפעם הראשונה. אז גם השלים עם שושי ולהפתעתי הגמורה קיבל אותי כבן. לסבא של שושי, לנונו, הייתה רחלי נינה אהובה וכששמע אותה קוראת לו סבא אמר ששווה לחיות רק כדי להגיע לרגע הזה.