KNAANI2

40 האהבה מנצחת יום החתונה! אני יושב 7.7.1959 החתונה במונית ובא לאסוף את שושי מביתה. לבוש בחליפה בפעם הראשונה בחיי. לא מעז להיכנס לביתה רק יושב במונית ומחכה שתצא. הדקות חולפות איפה היא? מדוע היא מתעכבת? אולי לא תבוא? אולי לא נותנים לה לצאת? ואני יושב פה כמו... הנחתי את זר הפרחים שבידי על המושב ויצאתי אליה. בדיוק אז היא באה לקראתי לבושה בשמלת כלה. בדרך לרבנות עצרנו להצטלם תמונות חתן כלה. הצלם ניסה להצחיק את שושי ושאל למה הכלה עצובה? הגענו למשרדי הרבנות. הדלת נעולה ואנחנו עומדים במדרגות ומחכים. שושי בטוחה שאביה "סידר" שהרב לא יבוא, ואני מנסה להרגיע אותה למרות שגם בי עלה הספק. בינתיים הגיעו החברים, אחותי וגיסי, הנונו (הסבא) איש יקר, הדודות של שושי והפתעה גם מרים אמא של שושי. ההתרגשות הייתה גדולה. האישה הזו שהייתה כמעט שלוש שנים בין הפטיש לסדן החליטה להיות עם בתה היחידה ולשמח אותה ביום הזה ועל זה הודיתי לה כל חיי. כעת יש רב, יש חתן וכלה, בקבוק יין וגם עוגה ועוגיות שהביאה חמותי אבל אין מניין. רצתי במורד המדרגות לרחוב והזמנתי גברים שעברו שם לבוא להשלמת המניין.