KNAANI2

25 הורים ובני משפחה נהגו לבוא לעיתים לבקר את ילדיהם. בימים אלה הייתי מסתגר בחדר או "בורח" לפינה בחצר. בחגים היינו חופשיים ויכולנו לנסוע למשפחה. מרבית הפעמים נשארתי בקיבוץ. הרגשתי שכאן ביתי ולא במעברה העלובה. הדוד בירושלים מצא שידוך לאחותי. גבר שלא חיבבתי. לשמעון במעברה לא רציתי להפריע למרות שקיבלו אותי שם תמיד בחום נמנעתי מלבוא הרבה. אהבתי לחגוג את החגים בקיבוץ. הימים של שנות החמישים המוקדמות זכורים כימי הצנע. מצרכי מזון כמו שמן, ביצים, חמאה, סוכר, קמח ואורז ניתן היה לרכוש רק תמורת תלושים שחולקו למשפחות וזאת לפי מספר בני המשפחה. לחלק מהמצרכים היו תחליפים במקום קפה היה ציקוריה. לשמן היה קוקוזין מין ממרח לבן שהזכיר טעם של סבון. במקום ביצים וחלב היו אבקת ביצים ואבקת חלב. את האורז החליף אורז בן גוריון. היו אלה פתיתים שהזכירו בצורתם את גרגרי האורז אך בשום אופן לא את טעמו... בזמן הזה התפתח ופרח ה"שוק השחור" למי שהיה כסף ויכול היה לרכוש מצרכים בלי תלושים. לנו בקיבוץ לא חסר מאומה ואפילו קיבלנו רשות בשעה שנסענו לבקר את המשפחה לקחת מהמשק כמה ביצים וירקות. כך כשאני מגיע לביקור במעברה אצל נעמי ושמעון לבוש מכנסיים קצרים, כובע טמבל וסנדלים תנכיים, בתרמילי ביצים, כמה תפוחי אדמה ואיזה פרי - אני מרגיש ממש כמו בן קיבוץ ולא כמו ילד מעברה. פעם הבאתי מלפפונים וכשביקשתי מנעמי שתוסיף אותם לסלט פתחה עלי זוג עיניים תמהות "וואי איך קלקלו אותך בקיבוץ!" . אצלנו מלפפון היה לקינוח.. אחרי כשנתיים בקיבוץ לקחתי חופשה 13 "קיבוצניק" בן והצטרפתי לחברי יעקב שעזב את הקיבוץ והחל לעבוד במפעל לניפוח זכוכית באזור התעשיה של העיר רמלה. אמנם הרווחתי קצת כסף אבל לגור בצריף אצל שמעון, שכבר נולדו לו ילדים, לא התאים לי. לכן נעניתי להזמנה לבוא לעזור בעונת הקטיף אצל משפחה בכפר ויתקין. הם פתחו לפני את ביתם בחום ובנוסף לתשלום קיבלתי גם מגורים וכלכלה. בתום התקופה מצאתי עצמי שוב במעברה. אבל לשמחתי רק לימים ספורים. חברי מאיר שהגיע לחופשה אצל משפחתו ברמלה התבקש על ידי