KNAANI2

24 היינו נערים שובבים. אהבנו לטפס על עצים, במיוחד על עץ התאנה. כמה טעימות היו התאנים האלו שאכלנו בעודנו יושבים על ענפי העץ. ערב קיץ אחד הלכנו למקשת אבטיחים, שהייתה סמוכה למשק. התגנבנו במטרה להביא אבטיחים לחדר ו"לחגוג" עם כל החברים. השומר, שהתעורר משנתו רדף אחרינו עד שער הקיבוץ. בנס אף אחד לא נתפס. למחרת כל הקבוצה נענשה. שמתי לב לעובדה שמידי פעם אחד הילדים מקבל ממתק. ניגשתי לחנקה ושאלתי מתי גם אני אקבל ממתק? השיבה לי רק ביום ההולדת שלך. מכיוון שלא ידעתי תאריך מדויק עניתי מיד בלא כל היסוס: מחר יש לי יום הולדת. למחרת קיבלתי ממתק וחשוב יותר קיבלתי תאריך לידה. יופי כעת יש לי יום וחודש ולא רק שנת . 13/5/1938 לידה: סוף סוף החלו העבודות בחיבור הקיבוץ לצינור המים של מקורות. צינור גדול שהיה מונח שם וחיכה שיגיע תורו להתחבר למאגר המים, שימש לנו הילדים כמתקן ספורט. הלכנו עליו עקב בצד אגודל הלוך ושוב כשידינו פרושות לצדדים. באחת הפעמים כאשר אני הולך עליו איבדתי את שיווי המשקל ומעדתי. מצאתי עצמי ישוב על הצינור כשרגלי משני צדדיו. המכה כאבה מאוד המקום התנפח ונשלחתי למרפאה. דמעות חנקו את גרוני, חששתי מאד אבל התגברתי. לא בא בחשבון שאני אראה רגשות של פחד וכאב. זכרתי שילד לא בוכה... חזרתי מהמרפאה ולמרות הכאב הכרזתי שהחובשת רותי ממש נחמדה ושהטיפול שנתנה לי היה כל כך טוב שאשוב אליה גם בימים הבאים. הרגשתי גיבור. החברים לא מפסיקים להזכיר את המקרה בכל מפגש גם אחרי שישים שנה.