KNAANI2

20 גם כאשר בגרתי והעברית שגורה בפי עדיין בכל הזדמנות אני שב ומדבר בשפת האם שלי - היא השפה העיראקית. נעים לי לשמוע ולדבר בה. יש לי חברים שבמפגשים עימם אנחנו משלבים מילים ומשלים שנשמעים טוב רק בשפה הזו. לשמחתי נקרים לי בדרכי כמעט בכל מקום יוצאי עירק. באחת הנסיעות שלנו, כשהפלגנו באניה לאיים הקנריים ישבו לידי זוג שדברו ביניהם בשפה העירקית. לא יכולתי להתאפק והצטרפתי לשיחה. הם מיד הבינו שאני יהודי וסיפרו שהם מתגוררים בלונדון כבר הרבה שנים אבל ביניהם מדברים עירקית כדי לשמר אותה. כך אני עושה עם אחותי בשיחות הטלפון שלנו שאנחנו עורכים מדי שבוע חלקן בעברית שמשולבים בה משפטים בעירקית. יש בה בשפה הערבית היהודית הזו עבורי געגוע לבית, לשכונה, לריחות השוק בבגדד, יש בה משהו מנחם. היא מזכירה לי חיבוק של אמא בימים קשים. בבית קשת היינו חבורה של נערים ונערות. הקמנו קבוצה. מאיר נבחר להיות מרכז הקבוצה. מרדכי ניהל פרוטוקול מפורט בכל ישיבה וכך נוצרה בנפרד מיתר הילדים קבוצת "להגשמה". אני חבר בקבוצה זו יחד עם מרדכי, מאיר, יעקב, גדעון, יעקב פקירו וגם רחליק ועזרא, אסתר ואהרון שנישאו אחרי שחרורם מהצבא ונשארו בקיבוץ עוד שנים אחדות. היינו קבוצה מגובשת ונשארנו בקשרי ידידות הדוקים כל השנים גם לאחר שעזבנו את הקיבוץ והתפזרנו כל אחד לדרכו.