KNAANI2

19 בית קשת חלפו כמעט שנתיים מאז עלייתי לארץ. כעת לא אלמד יותר בבית 1951 סתיו שנת הספר המאולתר שבמעברה. אני סוף סוף בקיבוץ. הדלת נפתחה. בפתח עמדה עלמה צעירה ושאלה מי אני ואיך בכלל הגעתי אליה בשעת בוקר מוקדמת זו. הושטתי לה את דף הנייר היא התבוננה בו לרגע והזמינה אותי להצטרף אליה. יחד הלכנו לבית בו גרים הילדים של חברת הנוער. היה זה צריף חד קומתי. נכנסנו לאחד החדרים היו שם ארבע מיטות צמודות לקירות על שלוש מהן ישבו ילדים ואת המיטה הרביעית אני קיבלתי. המשכנו לחדר האוכל שם בפעם הראשונה גיליתי את טעמו הטוב של דג מלוח... קיבלתי גם בגדים. כעת יש לי מיטת ברזל, מזרן, שמיכה והכל רק שלי. עם חברים בקיבוץ בית קשת היו שם כמה עשרות ילדים שהגיעו לפני לקיבוץ, בנים ובנות שהתגוררו בחדרים נפרדים. המשותף לכולנו היה קושי בשפה העברית. מהר מאד התגברנו על זה. היה בי רצון עז להשאיר מאחור את הנער העולה החדש שבא מהמעברה ולהיות ישראלי כמו חברי הקיבוץ הצברים שהיו עבורי מודל לחיקוי. לגדל בלורית, לקפל את המכנסיים הקצרים כך שיבצבצו הכיסים. ללכת יחף. טוב זה לא היה חדש עבורי.