KNAANI2

18 לבקשתי, הוסיף המלצה שיקבלו אותי אצלם. חזרתי בערב למעברה. למחרת יצאתי לדרכי שמח כשעמוק בכיסי שמור אוצר יקר - דף הנייר שקבלתי ממזכיר חולדה וכתוב עליו שם הקיבוץ בית קשת והבקשה לקבל אותי אליהם. גיסתי נעמי נתנה לי מעט כסף ונסעתי לתל-אביב. בכסף שנותר לי הגעתי לחדרה. משם המשכתי בטרמפים. עם ערב הגעתי לעפולה. ושם בצומת יש מעבר מים כזה מתחת לכביש הזדחלתי לתוכו ונרדמתי. התעוררתי לקול המכוניות שנסעו בכביש. עדיין לא האיר היום. יצאתי והרמתי את ידי לעצור משאית קטנה שבאה למולי. היא נעצרה ונהג חמור סבר עם שפם ענק שאל לאן פני מועדות, לבית-קשת עניתי. הוא סימן לי בידו לעלות. שאלתי שוב: "אתה מגיע לקיבוץ?" והוא ענה בחוסר סבלנות "עלה כבר ילד". דיברנו מעט בדרך הוא סיפר לי, שהוביל את כדי החלב לתנובה וכעת חוזר משם. אני סיפרתי לו על החיים במעברה ועל הרצון שלי להיות בקיבוץ. כך נסענו עד שהגענו לקיבוץ. הוא נעצר ליד אחד הבתים ואמר לי לרדת ולחכות כאן עד שתצא חנקה אם הבית האחראית על חברת הנוער. הוא הזהיר אותי שלא אעז להפריע לה בשעת בוקר כה מוקדמת. ישבתי וחיכיתי. בינתיים זרחה השמש ואני מתפעל מהסובב אותי. איזה יופי של מקום. פה בקיבוץ הזה אני נשאר!