KNAANI2

2017 מפגש אחרון עם חברי ילדות מהקיבוץ - מאי ותחזינה עיננו בשובך לציון = דורות התפללו אבותינו אנחנו הילדים בדרך לא דרך עשינו זאת ברצון לקיבוץ הגענו להיות במסגרת צורת חיים מוזרה ובלתי מוכרת. ללא משפחה ומכירים מהר מאד למדנו הכללים. בגלות אכלנו קובה ופלוו כי זה האוכל המוכר וכאן בקיבוץ פירה ודג מלוח ברוטב קר. היינו ילדים מאוד מרוצים ולא היו לנו תלונות ותירוצים. ידענו להוציא מהעוקץ את הדבש וכל יום נולד בשבילנו מחדש. החברים בקיבוץ אימצו אותנו בחמימות אבל לבטא את שמם זה כמעט למות. אנחנו רגילים לחזקל צ'חלה ושומל עברנו לכיפסלא, חנקה, דובוש ובת-אל. לא נשכח את השיחות בצריף עם אשת הנשיא רחל ינאית בן-צבי הקשבנו לה במלוא הרצינות והיא שטפה אותנו בציונות. אז לא היה נשק אחיד לפריט עוזי, צ'כי, ברן או ררנט את הכדורים לנשק היינו מקבלים בערב בארגז במעורבב וכל אחד בור את הכדורים לרובה או לררנט. והיום אנחנו בסביבות גיל השבעים ברוך השם ילדים נכדים וגם נינים חזרנו להרגלים הישנים בכל ערב לארגז אנו חוזרים ומתוך הרגל כדורים בוררים אקמול לכאב ראש גלצרין בכוס לבחוש אספרין לדלל את הדם העולה לראש והיטרין לפרוסטטה בשביל להמשיך ולחוש. ולכם הצאצאים להעיד אני מוכן ומזומן יש לכם סבתות וסבים חבל על הזמן. 116