KNAANI2

103 הר סיני הוא מיד יזהה אותו, כי ההר קורן אור, וחוץ מזה הוא אמור להיות ההר הגבוה והגדול ביותר שקיים. אחרי הצהריים של היום האחרון הם הגיעו למין ואדי קטנטן. המדריך אמר להם "הנה! חבריה, סוף סוף הגענו להר סיני, בכבודו ובעצמו!" וסבי לא האמין! הוא הביט לכל הצדדים וראה רק הר קטן, לא כל כך גדול, בלי רחבה גדולה מלפניו, עם פסגה קטנטנה, והוא כלל לא קורן, ולא שונה מכל ההרים האחרים. תחילה הוא ניסה לשכנע את המדריך שנעשתה פה טעות, שהוא כלל לא הביא אותם להר סיני, אך לשווא. סבי מצא את הר סיני האמיתי, אבל לא את ההר שעליו חלם כל ילדותו, לא את ההר שראה בתמונות בבית הכנסת בעיראק, וכלל וכלל לא את ההר שעליו סיפר לו סבו. סבי לא התייאש, והחליט שהוא יטפס יחד עם שאר הקבוצה לפסגת ההר, אולי לפחות הפסגה היא שטוחה וגדולה. הם עלו למעלה, וסבי לא האמין, הפסגה הייתה קטנה, והם, שהם היו בסך הכל חמישים חיילים, בקושי יכלו לעמוד שם. הוא היה מלא באכזבה. נכון - הנוף מההר היה יפה, אבל את אותו הנוף היה אפשר לראות מכל ההרים האחרים. היה שם מבנה קטן ועלוב שעליו יש צלב, וזה הכל. כל הדרך למטה מפסגת ההר סבי חשב, אולי יש כאן טעות, אולי משהו התבלבל, אבל מי שבעצם התבלבל היה הוא. כשירד למטה כמעט ירדו לו דמעות מרוב אכזבה, הרי הוא חיכה וציפה לרגע הזה שבו הוא יעלה על הר סיני כל כך הרבה שנים, והוא הרגיש כאילו הוא קיבל סטירת לחי. סבי לא דיבר על המקרה הזה עם אף אחד עד היום, ואני מאד שמחה שהוא בחר לספר לי את הסיפור הזה. זה סיפור אמיתי ומרגש, על אכזבה נוראית, ואני מאד אהבתי את הסיפור והתחברתי אליו. מקווה שנהנית... ! שיר באהבה,