HANA

בכדור, או כמה עגבניות שהפכו לבובה והולבשו בממחטה שלו שבמקרה הייתה תלויה על חבל. גם אחרי מותו, יכולנו לשמוע את קולות הביקורת והנזיפה שלו. אלה נשמעו חזק וברור בתוך הבית, בעוד שבחוץ הן היו רק לחישות שניתן להתעלם מהן. נראה לי שכבר בגיל ארבע התנתקתי במידת מה מאבא. כלומר, כלפי חוץ עשיתי כל שביכולתי לכבד אותו למרות אישיותי התוססת שלא ידעה מנוח. בתוכי פנימה, עטיתי שריון שיגן עליי מפני הפאסימיות, הקושי, השתיקות הרועמות, או הצעקות הנואשות שלו בתקווה להשתיק אותנו. בטרסה עם אחיי וחברים מהתנועה האירוע המכונן שיצר אצלי את התהום הבלתי ניתנת לשינוי התרחש באחד הימים בשוק שבעיר העתיקה. יצאתי איתו לקניות בשמחה כי תמיד ניצלתי הזדמנויות לטייל ולחקור כל סביבה. האזור הזה בעיר ריתק אותי במיוחד. אהבתי את ההמון המתרוצץ, את הרוכלים עם מגש על הראש שמכיל מיני מתיקה, את דוכני הפירות והירקות, את האפרוחים בתוך קופסאות, ואת המוכרים שצועקים או שרים. השמים נראו לי, אפילו בימי חורף מעוננים, מאירים באור חזק את כל היופי הזה. ריחות, טעמים, צבעים, וקולות, נכנסים לראש הקטן שלי, וקצת מפריעים כנראה לריכוז הנדרש כשקורית תקלה. שרוך הנעל שלי נפתח, וכילדה מאוד עצמאית, התחלתי במאבק לקשור ולהדק אותו חזרה. אבא נעלם מן העין, וכשהרמתי את מבטי מהנעל, הבנתי שאני לבד במקום שאיני מכירה בשוק. אבא, שהיה עצבני 9 חנה, למרות הכול